970
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
200 לקוטי
ה. והביאור בעומק יותר: בעבודה בקו אחד בלבד, לא זו בלבד שאין מגיעים לתכלית (ההכנה למתן תורה), כי אם חסר גם ביציאה ממצרים.
כל דבר שישנו כאן למטה יש לו שרש למעלה*. השורש של "מצרים דלעומת זה", המפריע לתורה ומצוות והאפשרות ל"מצרים" זה, הוא "מצרים דקדושה". מצרים דקדושה משמעו, עבודת ה' באופן של מיצר וגבול, הגבלת הטבע':, כאמור - טבע של נפש הבהמית, או - אפילו של נפש האלקית.
לפיכך כשעובד את הקב"ה באופן מוגבל (מצרים דקדושה), עדיין אינו מובטח שיינצל ממצרים דלעומת זה. שכן אף אם ברגע זה יצא ממצרים דלעומת זה, וביטלו בקרבו, הרי כיון, שהשורש שלו (מצרים דקדושה) עדיין נותר, עלול הוא להיות "חוזר וניעור". הדרך להישמר ממצרים דלעומת זה, היא ביציאה ממצרים דקדושה - לעבוד את ה' בכל הקוים, "מימינם ומשמאלם", גם בעבודה כזו שהיא נגד הטבע והמציאות שלו.
שביעי של פסח
ו. לפי זה מוסברת המצוה להזכיר יציאת מצרים בכל יום?י, שכל אדם חייב לקיימה, בין כזה שהוא פחות מבינוני ובין כזה שהוא בבחינת צדיק גמור - בכולם ובכל יום, היא אותה המצוה.
זה שגם צדיק גמור צריך להזכיר בכל יום יציאת מצרים, מובן. שהרי אדם צריך לקשר עצמו להקב"ה, שהוא אין-סוף, וככל שמתעלה הצדיק יותר בעבודתו, הרי עבודתו. עדיין בחינת מצרים וגבולים לגבי מדריגה נעלית יותר, ולכך צריך הוא בכל יום לצאת מהמיצר וגבול בו הוא שרוי, ולעלות גבוה יותר.
אבל אינו מובן: כיצד אפשר לצרף את יציאת מצרים של הצדיק גמור, שגם "מצרים" שלו היא מדריגה נעלית של "קדושה", עם היציאה ממצרים של דרגה נחותה יותר, עד ליציאה ממצרים דלעומת זה של ג' קליפות הטמאות לגמרי, ולומר שכל אלו מקיימים את אותה מצוה?
והביאור הוא, כי גם המדריגה הנעלית ביותר של יציאת מצרים קשורה עם יציאת מצרים דלעומת זה: אם צדיק גמור יחליט בנפשו שעבורו מספיקה הדרגה בה הוא נמצא ואין הוא
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.