963

229 לקוטי

ואילו ה"משפטים" הם אותן המצוות שהשכל עצמו מחייב אותן, כמאמר רז"ל: "אילמלא לא ניתנה תורה (ח"ו) היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה". אבל מבחעת הביטול במציאות של חכמה - אצילות - אין כל הבדל אם הדבר מובן אם לאו, כל המצוות מקיימים משום שהקב"ה ציוה אותן; וגם יש אז תענוג בקיום כל המצוות, אפילו במצוות שאין להם כלל מקום בשכל, יש בהם עונג גדול ביותר, בידיעה שזהו רצון העליון. וכמאמר הידוע: "אילו נצטוה לחטוב עצים"+ - אילו נצטוינו מהקב"ה לחטוב עצים היינו עושים זאת באותה חיות כמו בקיום מצות הנחת תפלין וכיו"ב -

וזוהי טענת החכם: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הו" אלקינו אתכם". מדוע מחלקים את המצוות לסוגים שונים? מבחינת "ביטול במציאות" של חכמה הרי לא צריכה להיות שום הבדלים; בכל המצוות מצויה נקודה אחת בלבד - קיום רצון העליון.

יתרה מזו: שאלת החכם אינה רק לגבי עדות ומשפטים מדוע נפרדים הם מחוקים, אלא השאלה היא אף על

חג הפסת

החוקים עצמם: מבחינת ה"ביטול במציאות" של אצילות אין מקום לענין של חוקים. שפירושם הוא כמאמר רז"ל: "חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה", כי זה שייך רק במי שמרגיש איזו שהיא מציאות לעצמו מלבד האדון, וצריך להזהירו ש"אין לך רשות להרהר אחריה", שיעשה אותה מתוך קבלת עול; אבל כאשר, הוא בטל בתכלית לגמרי, ומלבד מציאות האדון לא קיים כלום - הרי כשם שלא שייך ציווי לאדון עצמו שלא יהרהר אחר פקודתו, כך אין שייך לצוות עבד שעומד בתכלית הביטול ואינו אלא מציאות האדון. עבד כזה אינו מקיים פקודת האדון באופן של חוקה, וקבלת עול, כי אם קיומו בא כמאליו, משום היותו בטל ומיוחד בתכלית עם האדון.

וזהו הפירוש "חכם מה הוא אומר כו'": נשמתו של כל יהודי במהותה העצמית טהורה היא. בחינת אצילות?", אלא שירדה למטה דרך העולמות בריאה יצירה עשיה, עד שנתלבשה בגוף. שואלת ה'טהורה היא' של הנשמה: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הו" אלקינו אתכם", - לשם מה צריך קיום המצוות להיות באופן של התחלקות "העדות והחוקים והמשפטים - אשר