937
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
תרומה ותצוה) והציווי של משה לבני ישראל על עשיית המשכן וכליו ועשייתם זאת בפועל (בפ' ויקהל ופקודי) - עלול לפעמים להיות דבר שמפסיק ומפריע - הענינים המסופרים בפ' תשא''. אך כאשר הציווי יורד למטה על ידי משה רבינו (בפ' ויקהל), נעשה מיד בפועל המשכן וגמר ההמשכה (חיבור ויקהל-פקודי).
ברוב השנים קוראים שתי הפרשיות ביחד - "ואזלינן בתר רובא". אפילו בעת שהיצר הרע מתערב והדבר
פקודי שיחות 1%
מתעכב עוד כמה ימים, אין שום ענין אחר באמצע - והרי לא ידח ממנו נדח, ומיד שהענין מתגלה על ידי משה רבינו "ואתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא"*', בודאי יתקיים הענין בפועל. בציווי משה לישראל הרי הציווי עצמו הוא כבר גם הבטחה*', והענין בודאי יתקיים, כלומר שבודאי תהיה עבודת בני ישראל, ובודאי תביא את וכבוד הוי' מלא את המשכן*'.
(משיחת ש"פ ויק"פ תשכ"ב)
הערות
- 3. ובזה יתורץ מה שהפסיק בפ' תשא בין פ' תרומה ותצוה לפ' ויקהל פקודי להדיעה (זוהר פ' פקודי רכד, א) שמעשה העגל ה" אחרי נדבת המשכן - לרמז, שבין ציווי הקב"ה למשה וציווי משה לישראל אפשר להיות הפסק ומונע כו'.
- 2. ואף שלפי דיעה זו מעשה העגל הי' בין ציווי משה לישראל (וכן נדבת המשכן) ועשיית המשכן = הרי בכ"ז אפילו החטא עצמו - העיקר = מעשה העגל לא מנע ה"ושכנתי בתוכם" בפועל, וכמש"נ (פקודי מ, לד) "וכבוד ה' מלא את המשכן".
- 4. ת"ז תס"ט (קיד, א) וראה ב"ר פנ"ו, ז.
- 5. ככל ציוויי התורה שנאמרו בלשון ציווי ובלשון הבטחה.
- 6. ואף שלכאורה גם בציווי הקב"ה למשה יש לומר כ"ז (לא ידח, הבטחה) - אינו דומה כלל, שהרי בנ"י נצטוו על זה (ביחד עם נתינת כח והבטחה) רק כשאמר זה להם משה. וי"ל שהוא ע"ד הנפק"מ בין פסק הדין בראש השנה לגבי הדין בכל יום (ראה קונטרס ומעין מי"ט ואילך). והרי משה ואתפשטותי' דמשה הם בחי' ראש ומוח לגבי דורם (תניא פ"ב).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.