933

שיחה א

פקודי

א. ככל הענינים שבתורה, גם חלוקת הפרשיות אינן בדרך מקרה ח"ו כי אם בדיוק ובכוונה, כלומר, שלכל פרשה יש את הנקודה המיוחדת לה (לא בגלל הכמות הגדולה היו צריכים לחלק את התורה לפרשיות. גם שם של כל פרשה אינו משום שהפרשה מתחילה בתיבה זו, אלא להיפך - בשם מרומז התוכן של נקודת הפרשה ולכן תיבה זו היא ראש ותחלת הפרשה).

זהו הנאמר בזהר' שישנם ג"ן (53) סדרים דאורייתא. הרי מובן שמספר ג"ן הפרשיות של תורה הוא מדוייק לכל שנה, גם בשנים בהן פרשיות מסויימות נקראות ביחד. כי חלוקת הפרשיות היא מצד עניניהם העונים, שכל פרשה יש לה את הנקודה המיוחדת לה, אלא - פעמים קוראים כל נקודה בשבוע אחר, ופעמים, כששתי פרשיות מחוברות, נקראות שתי נקודות בשבוע אחד.

מזה מובן, שהפרשיות ויקהל ופקודי - אפילו בשנים שקוראים אותן יחד - כוללות שתי נקודות נפרדות. אף שבשתי הפרשיות מדובר על עשיית המשכן וכליו (בפרשיות תרומה ותצוה מדובר על ציווי הקב"ה לעשות את

המשכן וכליו, ובפרשיות ויקהל פקודי מדובר על עשיית המשכן וכליו כפי שעשו אותם בני ישראל כאן למטה)2, כוללים הם שתי נקודות שונות (כשם שפרשיות תרומה ותצוה, שפשוט הוא שמבטאים שתי נקודות שונות - משום שקוראים אותן בכל שנה בנפרד - אף שדנות שתיהן באותו ענין, ציווי על עשיית המשכן וכו').

ב. ההבדל בין תוכן פ' ויקהל ותוכן פ' פקודי הוא: בפ' ויקהל מסופר שמשה הקהיל את בני ישראל ומסר להם את ציווי הקב"ה לעשיית המשכן וכליו, ובני ישראל עשו כפי ציווי הקב"ה. פ' פקודי מספרת על החשבון שערך משה מכל נדבות המשכן, זהב וכסף וגו' ולאיזה מטרה השתמשו בהם; כיצד משחו את המשכן והכלים בשמן המשחה, כיצד הקריבו שם קרבנות, ואיך פעל הדבר את ההמשכה מלמעלה - "וכבוד הו" מלא את המשכן"5.

כלומר שנקודת פ' ויקהל היא עבודת הנבראים, בני ישראל בנו את המשכן בממונם, בגופם ובנפשם. בממונם: י"ג (ט"ו) דברים שנדבו;