931

158 לקוטי

עצמו אינו כלום, אלא שמציאותו היא כולה לשם העיקר, אבל על כל פנים היא דבר טפל), אלא שדברי הרשות עצמם נעשים קדושה"".

ולפיכך היה המשכן כפרה על חטא העגל. ענין המשכן הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד"*', שהקב"ה שורה בתוך כל אחד על ידי כך שעושה מקדש מדברי הרשות שלו. ולכן עשיית המשכן היא כפרה על חטא עבודה זרה, כי בו מתבטאת אמיתית היחוד ותכלית השלילה וההיפך מעבודה זרה.

ד. כדי לבוא לעבודת "בכל דרכיך דעהו" צריך להתחיל קודם בעבודת "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", מן הקל אל הכבד, ומזה אפשר לבוא אחר כך לאמיתית היחוד - "בכל דרכיך דעהו", ועל ידי זה נעשה "ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד".

כשם שבעבודה הפרטית של כל אחד מישראל צריך להיות סדר בעניני המשכן (עבודת "וכל מעשיך יהיו לשם

ויקהל

שמים" לפני "בכל דרכיך דעהו"), כן הוא גם במשכן הכללי: האדנים היו יסוד והתחלה בבנין המשכן.

וכיון שהאדנים הם רק יסוד והתחלה בבנין המשכן (בעבודת האדם, היא בחינת קבלת העול של מודה אני, עוד לפני התפילה (עבודה) וממנה מגיעים להתחלת העבודה) אין מתבטאת בהם עדיין אמיתות עומק ההבנה באחדות ה', ועל כן אינם עדיין תיקון שלם על חטא העגל, כיון שאין בהם עדיין שלילה מוחלטת של ה"עוד" והטפל לאלקות.

לפני שתי העבודות הנ"ל (לשם שמים, בכל דרכיך דעהו) - קודמת עבודה של הכנה עצמית. הכנת כל הכחות שלו לעבודת השם בשני האופנים האמורים עד לעיקר ושלימות התיקון, שיהיה - ושכנתי (העצם למעלה, כביכול) בתוכם (בתוכיות - עצם דלמטה). לכן צריכה ההכנה 1) לבוא מצד עצם (הנשמה) דלמטה, שלגביה כולם שווים, 2) להעשות בכל הכחות. כלומר על ידי מי שיש לו כחות בגלוי ולכן יכול "לעבוד" בהם ולהכין אותם.

לכן גם ההתחלה ראשונה של הקמת המשכן "ויתן את אדניו"? - נעשו האדנים 1) רק מתרומה של מבן