930
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
ויקהל
א. בפרשת ויקהל מספרת התורה, כיצד הביאו כל ישראל, הן אנשים, הן נשים וכן הטף' נדבות למשכן - והותר.
בנדבת מחצית השקל היו הגבלות: הן בסכום הנדבה - היה חייב להיות מחצית השקל בדיוק ("העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"), וכן במנדבים - במחצית השקל (תרומת האדנים) לא השתתפו הנשים?, כי אם אנשים בלבד, ודוקא כאלה שהם "מבן עשרים שנה ומעלה". (גם החיוב של מחצית השקל בשביל קרבנות, וכך גם חובת מחצית השקל בזמננו מוטל רק על הגדולים. מחצית השקל שנותנים עבור הקטנים, אינה נתינת הקטנים עצמם, כי אם "שוקל על ידו" - הגדולים נותנים עבור הקטנים)5.
לא כן הוא בנדבות למשכן: בנדבות עצמן לא היתה כל הגבלה (לא היה בהם דבר מסוים או סכום קבוע אותו צריך ליתן כל אחד, אלא כל אחד נתן כפי נדבת לבו; גם לא היתה הגבלה אפילו בסכום הכולל של הנדבות, והראי' - הרי נתנו יותר ממה שהוצרך למשכן, כפי שתתורה מעידה
שהנדבות היו "והותר"), כן לא היתה גם הגבלה מי יהיו המנדבים: נתנו גם גדולים וגם קטנים ולא רק אנשים אלא גם נשים (ואדרבה: ויבואו האנשים על הנשים, טפל לנשים -- שהץט הראשונות*, גם, (הרי) "הנשים - טוו את העזים":, שטוו את הצמר עוד לפני הגזיזה%, ומסרו זאת למשכן. אם כן הביאו הנשים גם "חי" למשכן).
ב. הטעם הפנימי לכך שבנדבת המשכן השתתפו כל בני ישראל:
עשיית המשכן היתה כפרה על חטא העגלי, שהיה חטא כללי, שפגם בכל כלל ישראל*, אפילו בילדים קטנים. על כל העבירות אין קטנים נענשים, מלבד על חטא עבודה זרה. בעיר הנדחת, שחטאה הוא עבודה זרה, נענשים כל תושבי העיר, גם טף וכיון שחטא העגל פגם בכל בני
הערות
- 1. אדר"נ רפי"א. ראה ג"כ אוה"ח ר"פ ויקהל.
- 2. שמות ל, יד. שם לח, כה"כו. 3 שקלים פ"א, מ"ג. טוש"ע או"ח סי' תרצ"ד.
- 4. רמב"ן לויקהל לה, כב.
- 65. שמות לה, כו.
- 6. שבת עד, ב. צט, א. הובא ברש"י שמות שם.
- 7. ראה של"ה חלק תושב"כ פ' ויקהל ופקודי (שלד, ב).
- 8. גם שבט לוי שלא חטאו בפועל. עד שגרם ירידה גם במשה רבינו (ברכות לד, א), אף שהי' אז בהר (ובמילא אין שייך לומר אפילו שהי' בגדר דמי שהי' בידו למחות כו') וראה לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 144 ואילך.
- 9. רמב"ם הל' ע"ז פ"ד ה"ו. - וראה מנחת חינוך מצוה תסד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.