929
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כנ"ל. כי "מעשה אבות סימן לבנים"<: מהאבות בא סימן ונתינת כח לכל עניני הבנים, לאחר מתן תורה ?.
ולכן נתן אליעזר את הבקע בקשר עם ענין הנישואין. נישואין בכלל, ונישואי יצחק ורבקה בפרט, מרמזים על יחוד הקדוש ברוך הוא שנקרא חתן עם כנסת ישראל שנקראת כלה. משום כך היה גם שם נתינת בקע - בדוגמת מחצית השקל - לרמז על יחוד של הקב"ה עם ישראל, שכנסת ישראל, על ידי עבודתה, מעוררת את מחצית השקל שלמעלה.
אך מאחר שמעשה אבות אינם אלא
סימן ונתינת כח לבנים, ואמיתית האחדות נתחדשה רק במתן תורה (כי עד אז, היתה עדיין הגזירה שהפרידה בין מעלה ומטה) לכן לא היה אז עדיין החיבור באופן של "מחצית השקל", כי אם באופן של "בקע"':: העבודה שלמטה אמנם עוררה את ההמשכה מלמעלה, אלא שהיה הדבר כמו קשר של שני דברים, שאחד משפיע על השני". ורק לאחר מתן תורה ההתאחדות היא באופן של "מחצית", שניהם הם דבר אחד - ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד'.
(משיחות ש"פ שקלים תשט"ו, תש"כ)
2-ל 5)
הערות
- 8. ראה לעיל ע' 11 ובהמצויין שם.
- 9. ובזה תובן שייכות הבקע מה שנתן אליעזר לרבקה שרומז למחצית השקל (פירש"י שם) עם השני צמידים הרומזים ללוחות (ראה כלי יקר בראשית כד, כב), כי החידוש דמ"ת הוא יחוד מעלה ומטה, שהוא ע"ד הענין דמחצה"ש.
- 0. ולכן נישואין הראשונים שנזכרו בתורה (שבאו מצד עבודת האדם, ולא מצד מלמעלה (כנישואי אדם וחוה)) הם נישואי יצחק ורבקה. וראה לקו"ת ברכה (צו, ג). אוה"ת ד"ה יפה שיחתן, שנישואי יצחק ורבקה הוא כללות יחוד מ"ה וב"ן.
- 1. שבשם זה רק נרמז (סימן לבנים) ענין המחצית (פי' הראב"ע שם), אבל לא בא במפורש "בקע השקל" וכיו"ב. משא"כ לאחר מ"ת, בבנים - הרי אף כשנאמר "בקע" הרי תיכף נתפרש אשר עתה אין זה ענין בפני עצמו, כ"א בקע לגלגלת מחצית השקל (שמות לח, כו). ובזה יובן - מה שלכאורה איפכא צ"ל: בפעם הראשונה שמובא בקע בכתוב - מקום לביאור מהו בקע (שזהו - מחצית השקל) ובהפעם שלאח"ז - סומך על המבואר כבר. ולא כנ"ל - לפרש בפעם הב' דוקא. וק"ל.
- 2. אלא שמ"מ גם עבודת הבנים שאחרי מ"ת הוא מצד הסימן ונתינת כח של האבות ולכן נרמז בנישואי יצחק ורבקה ענין הלוחות, כנ"ל.
- 3. ראה זח"ג צג, רע"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.