921
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כשמניח תפלין, שאסורים בהיסח הדעת) - וההבדל הוא רק שבתפלין הוא על עור בהמה.
אילו היה הנידון בילד קטן, שאין בו שכל, לא היתה הקושיא כה גדולה. אבל הרי הדין הוא, שקטן פטור מתפלין, ורק במלאות לו שלש עשרה שנה, ונעשה בר דעת, דוקא אז חל עליו? החיוב לשעבד עצמו לתפלין העשויות מעור בהמה; ומן הבהמה עצמה מן העור שלה, שהוא החלק הנחות והגס בבהמה, ודוקא - שחורות (היפוכה של - ונאוה)?
אלא כיון שבתפלין נכתב: "שמע ישראל הוי' אלקינו הו" אחד" וכו' הרי הוא משעבד את מוחו ולבו לתפלין ולכל הכתוב שם, כי כן צוה המלך.
וזהו החילוק בין האותות של הגויים לבין, להבדיל, תפלין. הסמלים אצל לאזיהודים - נועדו להתגאות ולהתפאר בהם כאשר מורגש בהם רוממות, עדינות, יופי וכו'. אבל היהודי מתפאר בתפלין, דוקא כשהם עשויים מעור בהמה ושחורות דוקא. עליהם נכתב ומתקבל במסירת נפש: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
ז. כאמור לעיל, ארבעת הדברים - תורה, יום טוב, מילה ותפלין - הם
פורים שיחות לדג
האותות המציינות ומבדילות גם את הגוף היהודי משאר הגופים. ולכן ניצב המן הרשע נגדם כל כך, לא היה איכפת כל כך להמן, שהיהודי קדוש בשעה שהוא עוסק בעניניו הרוחניים, ענינים של נשמה. אבל בדברים "גשמיים" (כהארבעה המוזכרים לעיל), השייכים לגוף, בענינים כאלה - טען המן - אל תיבדל, היה דומה לגוי ח"ו3.
מגזירת המן הרשע לבטל את ה"אותות", - את הקדושה המצוייה
הערות
- 0. משא"כ. אביו - מחנכו משיודע לשמור תפליו (שו"ע רבנו הזקן או"ח סו"ס לז).
- 1. שייכות ההתנגדות ע"ז להמן האגגי, קליפת עמלק, דוקא: קליפת עמלק היא הקרירות דשכל המנגד להעבודה דקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת (ראה לעיל ע' 170 הערה 12), והשכל, עם היות שהוא עצמו מכריח שישנם ענינים שלמעלה מהשגתו, שלכן מסכים הוא על עניני קדושה (והבדלה) למעלה מהשכל, בכל זה, הוא מגביל, שהקדושה תהי' רק בעניני הנשמה, ענינים רוחניים, אבל לא בעניני הגוף. השכל הוא כח פרטי באדם ולא האדם עצמו, ולזאת כאשר הקדושה היא רק מצד השכל, איננה מתפשטת בכל עניני האדם, עד לעניניו הגופניים שלמטה מן השכל. והעבודה של בכל דרכיך דעהו הוא לפי שאיש הישראלי קדוש בעצם מהותו (כנ"ל סוף ס"ב). - וזהו ג"כ מה שהמן הפיל פור הוא הגורל, כי גורל ענינו למעלה מן השכל; למעלה מהשתלשלות, ומחשבת המן היתה שהיתרון דישראל על או"ה הוא רק מצד עניני השתלשלות; כחות הגלויים, אבל לא יתרון במה שלמעלה מהשתלשלות. וזה הי' הנס דפורים, גילוי היתרון דישראל גם בבחי' הגורל שלמעלה מהשתל' (שלכן נקרא היו"ט בשם פורים), ויתרון זה מתבטא בהבדלתם מאו"ה גם בעניניהם הגופניים (שזהו ג"כ מה שהנס דפורים נתלבש בענינים טבעיים) שלמטה מהשתל' הקשורים בבחי' שלמעלה מהשתל'. וכנ"ל (הערה 6), שבעניני הגוף דוקא מתבטאת בחירת העצמות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.