914
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
170 לקוטי
"יהודים", כמרז"ל9י "כל הכופר בעבודה זרה' נק' יהודי", שעמדו בהודאה והתבטלות להקב"ה - באה הצלת וגאולת פורים.
וזוהי שייכות הפרטים שבהפטרת פרשת זכור לפורים: חטא שאול היה מיעוט בקבלת עול. מצד זה עלול להיות סוף סוף נתינת מקום לאגג - קליפת עמלק?', עד לאפשרות של גזירת המן הרשע להשמיד גו' ר"ל את
פ' זכור
כל היהודים. ועל ידי קבלת עול ומסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת, קיום הוראת שמואל "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים", ניצחו את קליפת עמלק ברוחניות, וזה התבטא גם בגשמיות, שהיה "הרוג בשונאיהם", שהרגו את בני עמלק, ועל ידי זה נפטרו מגזירת המן, ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"3.
ד. עלדפי זה גם יובן מה שמצוה הקשורה יותר מכל עניני פורים, עם כל יום הפורים כולו*', הרי זה כנאמר מיד לאחר תיבת "ימי" - "משתה"; כלומר: ה"חייב אינש לבסומי בפוריא
הערות
- 0. מגילה יג, א.
- 1. לשון רז"ל, כל הכופר בעבודה זרה רמז בו - כמו כפירש כ"ק מו"ח אדמו"ר - עבודה שזרה באותו ענין. אותה העבודה אצל מי שהוא אחר או (גם אצלו גופא) בזמן אחר או במקום אחר, היא עבודה דקדושה, אלא שמצד המצב שנמצא בו עכשיו, דורשים מאתו עבודה אחרת, וכאשר מזניח את העבודה הנדרשת ממנו ועוסק בעבודה אחרת, הרי זו עבודה זרה - אף ששם זה (כפשוטו) מתאר עבודת אלילים וכו' - דמכיון שעושה הפכו של רצון הבורא, הרי הוא בתכלית הפירוד וכאילו כופר באחדותו כו' (עיין תניא פכ"ד). ובכדי לכוון לאמיתית רצון העליון שיעשה את עבודתו המוטלת עליו עכשיו, א"א ע"י העבודה דטעם ודעת, כי אם, ע"י העבודה דהודאה וקבלת עול דוקא. וזהו שאמרו כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כי ע"י העבודה דהודאה (יהודי) דוקא אפשר להיות הכפירה בעבודה זרה. - וגם בזה שייכות ההפטרה דפ' זכור לפורים, כי מה שחמל שאול על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה', הרי הענין מצד עצמו (לולי ציווי ה' "והחרמתם את כל אשר לו"), בירור הניצוצות הנמצאים למטה ביותר, היא העבודה דקדושה והקמת דבר ה', אלא שרצון הבורא אז הי" לא העבודה של בירור הניצוצות שבעמלק, כי אם, העבודה דוהחרמתם וגו'. ולפי ששאול הלך אחר הטעם, לא כיון לאמיתית רצון העליון. והתיקון לחטאו של שאול הי' ההודאה דקבלת עול והכפירה בעבודה זרה.
- 2. אשר קרך. כי שכל ענינו קרירות.
- 3. שייכות ענינים אלו - אורה ושמחה וששון ויקר - להעבודה דקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת, נתבארה בהשיחה (פורים תשי"ט) בארוכה, ומובאה לקמן בשיחה לפורים.
- 4. י"ל בדרך אפשר, דכיון דסמיך ל"ימי" הוי ענין "המשתה" חיוב הנמשך על כל רגע של "ימי", אלא שבכל רגע מקיים זה ע"י שקיים (או שיקיים) לבסומי בסעודת פורים - וע"ד דבלקיחת ד' מינים פעם אחת, מקיים חיוב הלקיחה שישנו בכל רגע מהיום למ"ד דלכולא יומא אתקצאי, ולא רק למצותו (עיין צפנת פענח להגאון הרגצובי קונ' השלמה ע' 6). וע"ד חיוב ת"ת שישנו בכל רגע דהיום, אלא שלימודו פרק א' שחרית כו' נמשך גם על רגע זה. משא"כ מצות קריאת מגילה וכו' י"ל דלא נמשך החיוב, וכשקרא את המגילה פעם בלילה ופעם ביום כבר יצא ידי חובתו. - אפילו החיוב דמתנות לאביונים שכתב הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הל' יז) שמצוה להרבות בהם, י"ל דאינו מחוייב בזה כל היום. - ועיין ט"ז ר"ס תרצ"ה. מאיסור תענית - שג"ז נלמד מימי משתה - שאסור בו כל היום כולו - אין ראי' כ"כ, כיון שזהו דבר הסותר. וק"ל (משיחת פורים תשח"').
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.