913

הלך אחר הטעם", הוא עשה לפי מה שהיה נראה לו על פי שכל, ואכן בשכל היה לכך מקום. אבל היה חסר אצלו, בתכלית השלימות של קבלת עול?, ההתבטלות בתכלית לרצון

העליון - והקב"ה הרי צטה "והחרמתם את כל אשר לו" לעמלק.

וזאת היתה תשובת שמואל: הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים. "זבח" ו"חלב" מסמלים עבודה שעל פי טעם: לעבוד את הקב"ה במיטב הכוחות, חלב ושומן, עם ראשית כוחות הנפש הפנימיים - שכל, ואת זאת דורשים באמת מהאדם, שיעבוד את הקב"ה לא רק בקבלת עול, אלא גם בהבנה, ככל שניתן, עד שכל מיטב כוחותיו יהיו לה'. שכן אם עובד את הקב"ה רק בקבלת עול, ללא הבנה וללא תענוג, אז עבודתו הוא רק בכוחות הנחותים, כח המעשה וכו', ואינו נותן "כל חלב לה'"*. ועם כל זה הרי, "שמוע"

ב' זכור שיחות 19

ו"להקשיב" - קבלת עול - טובים מ"זבח" ומ"חלב", השגה. כי נוסף לכך שמצד השגה עלולים לטעות (כמו במעשה זה של שאול); הרי אפילו אם כוונת עבודה זו לרצון העליון - כיון, שעבודה זו היא אינה אלא על פי שכל, עדיין נשאר העובד במלוא הרגש במציאותו, חסר אצלו ההתמסרות וההתבטלות להקב"ה הבאות מקבלת עול. ואף שצריך להיות "כל חלב לה'", שיש לעבוד את הקב"ה גם בשכל, הרי זה עצמו צריך לבוא מתוך קבלת עול: כך הוא רצון העליון, שהעבודה תהיה גם עם השכל, ומשום כך הוא מבין זאת גם בשכל.

ג. על קבלת עול נאמר? "דא תרעא לאעלאה", זה השער לכל עניני הקדושה. וכשחסר קבלת עול, הרי אז אין האדם כלי, ח"ו, לקדושה, ועלולים לבוא מזה כל מיני רע. לפיכך, מתוך ש"שאול הלך אחר הטעם" ולא הרג תיכף את אגג, יצא המן הרשע, שהביא לגזירת "להשמיד להרוג ולאבד (ח"ו היל"ת) את כל היהודים", כליון ר"ל של כל ענין של יהודים ויהדות.

ועל ידי שעמדו בני ישראל במסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת - שלכן נקראים בני ישראל בכל המגילה בשם