913
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
פ' זכור
א. בהפטרת פרשת זכור מסופר, ששאול חמל על אגג מלך עמלק ועל "מיטב הצאן והבקר" של עמלק, ושזה היה נגד רצון הקב"ה, ולכן נטל הקב"ה את המלוכה מיד שאול ונתנה לדוד.
ההפטרה וגם הקריאה של פרשת זכור קשורות עם פורים, שמשום כך קוראים אותן בשבת לפני פורים. בפשטות מובנת השייכות, שכן המן הרשע היה "האגגי" - מזרעו של אגג \ (עליו מסופר בהפטרה של פרשת זכור), שהיה מזרע עמלק' (ועל זכירת מעשה עמלק הרי מדובר בקריאת פרשת זכור). ובפרט על פי סיפור חז"ל:, שהמן הרשע נולד רק על ידי ששאול לא הרג מיד את אגג, הרי מובן עוד יותר הקשר בין פורים להפטרה, כי כל הגזירה על בני ישראל על ידי המן הרשע, באה בגלל חטאו של שאול שלא הרג מיד את אגג.
בתורה כל הענינים הם בדיוק. מובן איפוא, שלא רק המאורע בכללותו, אלא גם כל הפרטים המסופרים בהפטרה - טענות שאול: "הקימותי את דבר ה'" "למען זבוח לה' אלקיך", ותשובת שמואל הנביא: "הנה שמוע
ב. הגמרא אומרת: על הפסוק* "בן שנה שאול במלכו", שלא טעם טעם חטא כתינוק בן שנה. ומובן אם כן, שמה שהשאיר את אגג בחיים, גם את מיטב הצאן והבקר, לא היה זה משום שסתם לא שמע בקול הקב"ה, אלא שהיה לו טעם בזה, טעם של שכל דקדושה. שלכן אמר, הקימותי את דבר ה', הוא סבר, שלא זו בלבד שלא עשה את היפך רצון העליון, אלא אדרבה, בזה הוא קיים את דבר ה'.
שאול ידע את תוכן ענין הקרבנות, כי בנטילת בהמה גשמית והקרבתה להקב"ה, נהפך חושך הגשם הבהמי לאור של תכלית הרוחניות*, ו"מתוך החושך" נעשה "יתרון האור". לכן סבר שאול, שכאשר ישנה הזדמנות ליטול צאן ובקר מעמלק, שהוא "ראשית גויים", השורש לכל מיני רע% - שזהו הרי החושך הגדול ביותר - ולהקריב אותם לפני הקב"ה, הרי מזה יצא יתרון האור הגדול ביותר.
אלא שהחסרון היה בכך - ש"שאול
הערות
- 1. תרגום ותרגום שני למגלת אסתר ג, א.
- 2. ראה מגילה יג, רע"א. תדא"ר פכ"ד. יל"ש בשלח רמז רסח.
- 3. מזבח טוב"; "מאסת את דבר ה" - גם הם קשורים לפורים.
- 3. יומא כב, ב. 4 שמואל א יג, א. 65 ראה לעיל ע' 159.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.