912
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
פעמים על רצון הו" - אף על פי כן - אומרים חכמים - אין נקודת היהדות (המזבח) מקבלת טומאה, מפני שהן מצופין.
שכן גם הזהב של העשיר וגם הנחושת של העני אינם אלא כיסוי מבחוץ, אבל תוכם הוא טהור, ואינו יכול לקבל טומאה. ועוצמתה של הפנימיות היא כל כך, עד שסוף כל סוף בטל הציפוי אל הפנימיות. ובסופו של דבר ודאי יעשה תשובה, ויגיע אל האמת: שחיי היהודי וקיומו אינם אלא אלקות, והדרך אליה היא בלימוד התורה וקיום המצוות.
והם גם הכלים לברכות בגשמיות שהבטיח הקב"ה בתורה: אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמורו גו' ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו גו'?.
(ממכתב ט"ו מרחשון תשי"א)
תצוה שיחות 17
הערות
- 7. הענין הנ"ל בעומק יותר ובקיצור נמרץ: יעויין בספר המצות לה"צמח צדק", מצות בנין מקדש פ"ב, דארבעה כלים ראשים היו במקדש, מנורה ושולחן מזבח הפנימי ומזבח החיצון, והם כנגד חגת"ם, ובזה מובן רישא דמשנה הנ"ל דמנורה ושלחן שייך בהם טומאה. משא"כ מזבח הפנימי ומזבח החיצון שהם בקו האמצעי (ראה ג"כ לקו"ת במדבר ס, א. שם נא, א) שעולה בפנימיות הכתר, הארון (נגנז, כי אין שייך שליטה ח"ו בו) שבקדש הקדשים שבו מונחים הלוחות. ובכל זה צריך טעם על זה כיון שזהו מדות שבקו האמצעי, והטעם הוא שהם כקרקע, כאין ואפס דכתר - (הוספות לתו"א ריש מג"א). ובכל זה מקרא מפורש וכתוב שדומה לקרקע - רק במזבח החיצון, מל' - מזבח אדמה תעשה לי, כי נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. ועד שאפילו בשבה"כ - ארעא (רק) אתבטלת. ובשני המזבחות גופא - מזבח הפנימי, תפארת ז"א, הוא עשיר לגבי מזבח החיצון, מלכות דלית לה מגרמה כלום. והטעם שאין צריך טבילה, אותיות הביטול, משום שהם עצמם בטול, דומים לקרקע, או שציפויין בטל לגבי הפנימיות. ורבי אליעזר הרומז על עצמות ומהות א"ס ב"ה, שנקרא ע"ש אלקי אבי בעזרי (במדב"ר פי"ט, ז), ונק' הגדול, במקום גדולתו כו', ראה גם בהחיצוניות - הפנימיות, ואין צורך שהציפוי יהי" בטל לגבי הפנימיות, כי גם הציפוי מצד עצמו בטל, אין עוד.
- 2. משא"כ לחכמים, והלכה כמותם, כי לא בשמים היא, כ"א הנהגה דסדר השתלשלות, הציפוי מצד עצמו יכול לקבל טומאה, אלא שעי"ז שנעשה ציפוי לפנימיות בטל. ואכמ"ל וד"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.