909
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי
מה שאין כן בקבלת הצדקה א) אין העני צריך לייגע את עצמו כדי ליטול צדקה; שכן הוא מקבל את הצדקה להחיות נפשו ונפשות בני ביתו (שההכרח הוא כה גדול לגביו עד שאינו מתחשב בקשיים, ומבזה ומשפיל את עצמו משום שזקוק לכך), ב) אין הוא מתכוין לקיים מצוה, הוא עושה זאת מפני שהוא זקוק שיהיה לו במה לפרנס עצמו ובני ביתו. לפיכך צריך המקבל להוראה מיוחדת ולנתינת כח מהתורה, שגם קבלת הצדקה שלו תהיה "לשמי". מאחר שיהודי מצווה
תרומה
על: "בכל דרכיך דעהו", שכל עניניו יהיו חדורים בקדושה, אין שום הבדל במה הוא עוסק, בין אם מאלץ עצמו לעשות הדבר, או שהוא דבר המוכרח לו; בין הוא ענין של עונג, או היפך מזה - כל עשייתו צריכה להיות לשם הקב"ה, בכל דרכיך דעהו.
ולכן מרמזת התורה את ההוראה שיהיה לשמו יתברך בענין עשיית המשכן, כי כאמור, תוכן ענין "ועשו לי מקדש" הוא - בכל דרכיך דעהו.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.