903

08 לקוטי

ידי התמסרותו בתפילתו ובקשתו להקב"ה; נוסף על כך הרי גם ביחס לאדם עצמו עיקר התפילה היא כוונת הלב, הרוחניות שבה, אמנם התפילה צריכה להיות בפה"", אבל זהו בכדי לעורר את הכוונה, כי "קול מעורר הכוונה"*'.

(ואף שגם על ידי תפילה פועלים המשכות מלמעלה בגשמיות" - שמתמלאות בקשות התפילה: רופא חולים ומברך השנים - הרי אין זה נראה לעיני בשר שהרפואה והברכה באים כתוצאה מתפילתו ובקשתו; שלא כמו שהיה באש מן השמים על המזבח שאותה ראו בעינים שהיא "אוכלת" את הקרבן).

כיון שהתפילה היא ענין רוחני לגמרי, אינו מובן, מדוע היא קשורה ומוגבלת במקום גשמי?

ג. ביאור הדבר הוא על פי הכלל הידוע'?: "כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר": עצם הדבר ש"ושכנתי בתוכם" קשור עם מקום גשמי מוגבל, מהוה

תרומה

הוכחה שמתגלית כאן מדריגה נעלית מאד, שיכולה לבוא לידי גילוי רק "למטה" ו"ביותר".

הקב"ה הוא אמיתית הבלי גבול, הוא אינו מוגבל ח"ו בשום הגבלות, לא במקום ולא בלמעלה מהמקום. כשם שאין להגדיר את הקב"ה על ידי הגבלות של מקום, כך אי אפשר להגדירו על ידי "הגבלות" של למעלה מהמקום, שכן גם "למעלה מהמקום" הוא תואר המורה על הגבלות מסויימות (ביניהם גם זה עצמו, שהוא מוגדר, כאילו, בבלי גבול ואין לו גבול)"<, והקב"ה הוא הרי למעלה מכל תואר המגביל. רק כאשר באים יחדיו מקום ולמעלה מהמקום, גבול ובלי גבול יחדיו, הרי ההתחברות של שני ההפכים כאחד מורה על כח עצמותו ית', שהוא "נמנע הנמנעות" ומחבר שני דברים מנוגדים, וכאן יכולה להיות השראת השכינה.

וזהו החידוש של המשכן והמקדש: מצד אחד היה לו מקום מסויים ומוגבל בעולם, וכן הגבלות ביריעות, קרשים ואדנים? ובבנין בית המקדש, גם כלי המשכן והמקדש היו במדה וגודל קבוע; יתרה מזו - המדה היתה צריכה