891

בשעה היה צריך להיות דוקא במדה של אמתיים וחצי ואמה וחצי? - מקום ולמעלה מהמקום, גבול ובלי גבול כאחד).

וזהו פירוש "אנכי הוי' אלקיך": במתן תורה ניתן הכח של "אנכי" שאינו מוגדר בשום הגבלה, וממנו בא החיבור של הוי' - למעלה מטבע ושכל של נבראים - עם אלקיך, הדרגא של אלקות באופן שהשכל יכול להשיג בה השגה כל שהיא, ודבר זה מתבטא במצוות: כאמור לעיל, שצריך לאחד את ה"לא תרצח" ו"לא תגנוב" - עם הדברות הראשונות, "אנכי" ו"לא יהיה לך", המכילים בתוכם את הענינים הנעלים ביותר של אחדות השם.

(משיחת ש"פ משפטים תשכ"ב)

ה. על הפסוק "אנכי הוי' אלקיך" נאמר במדרש5: "אנכי לשון מצרי", שתיבת "אנכי" מקורה בלשון מצרי.

וצריך להבין: עשרת הדברות הרי הם "כללות כל התורה" ולכן כוללים בתוכן את כל המצוות - כמבואר באזהרות לר' סעדי' גאון< וגם נרמז בזה שבעשרת הדברות ישנם תר"ך - 0 - אותיות כנגד תרי"ג מצוות

יתרו שיחות -

דאורייתא ושבע מצוות דרבנן<; מבין עשרת הדברות עצמן שתי הראשונות הן כלליות יותר, אנכי כולל כל מצות עשה ולא יהי' לך כל מצות לא תעשה, שלכן יש בהן מעלה מיוחדת, ש"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו"*; ובשתי דברות אלו בא הדיבור "אנכי" לפני הדיבור "לא יהיה לך" - המלמדנו שדיבור אנכי אינו רק הראשון בסדר, אלא גם ראשון וחשוב במעלה. וגם על פי התוכן הדבר מובן: בדיבור השני מדובר באפשרות של מחשבה אחרת ח"ו, ומשום כך צריך לצוות "לא יהיה לך גו'", לעומת זאת, בדיבור הראשון הרי מלכתחילה אין מקום לומר אחרת ח"ו, ואין צורך לשלול כלל מחשבה טועה, של אלקים אחרים - ובדיבור הראשון עצמו, הרי "אנכי" היא התיבה הראשונה שכוללת כל התורה ? כאמור לעיל, שאנכי פירושו עצמותו יתברך, שאי אפשר לציינו בשום שם, רמז וקוץ.

ואם כן אינו מובן, איך יתכן שתיבת "אנכי" הוא "לשון מצרי"? המדריגות בגילוי אלקות שאפשר לציינם בשמות - הוי' ואלקיך - הם לשון קודש, ואנכי המורה על עצמותו יתברך, הוא לשון מצרי?!