885

גם בזה, שארבע הסברות נבעו משכל אנשי הכתות, ואילו הדיעה של "ויסעו" לא עלתה על לב איש עד שמשה רבינו אמרה בשם הקב"חה. (ראיה לכך ישנה גם מזה שבמכילתא מדובר רק אודות ארבע כתות, אילו היה נופל בדעת מישהו סברה של "ויסעו" הרי היתה כתה חמישית).

וגם זו הוראה לכל הדורות: המבחן - לדעת אם דיעה מסוימת היא כפי אמיתית רצון העליון: כאשר האדם שומע על אופן עבודה שלא עלה בדעתו, ואדרבה הוא מנוגד לטבעו והיפך רצונו לגמרי, שלכן אין הדבר מתקבל בשכלו - הרי קרוב לודאי, שזו היא דרך העבודה שהקב"ה דורש ממנו, ולכן זומנה ההשגחה העליונה שישמע ויוודע לו על קיום סוג עבודה כזה.

סדר עבודה המתקבל על שכלו ללא כל יגיעה, ויש לו חיות ממנו, אין לקבוע בבטחון גמור אם מקורו בנפש האלוקית או בטבע נפש הבהמית"; אבל בשעה ששומע, על עבודה שהיא היפך טבעו, משמע שהיא באה אליו מלמעלה.

וככל שמידת אי רצונו גדולה יותר באופן עבודה זה - כן גדולה ההוכחה שזוהי העבודה הקשורה לו ביחוד, ומשום כך מערים היצה"ר על זה

הפרעות שונות על מנת להקשות עליו את העבודה**.

ט. הצד השווה המשותף לכל הסברות של ארבע הכתות השונות, שלכן מזווגם הפסוק יחדיו, הוא שכל הסברות באו מצד הטבע והשכל ובכולן חסרה שלימות ההתבטלות וההתמסרות לכוון לאמיתית רצון העליון. וכיון שחסר בשלימות הביטול - חסרון באדם העובד - במילא גם העבודה לא היתה כפי הרצוי, היתה חסרה העבודה של "ויסעו", שהיא היתה רצון העליון.

כאשר ישנו הביטול האמיתי, והרצון לכוון לרצון העליון, אזי הקב"ה מזמין וחונן בדעת האדם, שיורגש אצלו אמיתית רצון העליון, שאינו בא כלל מצד טבעו, ולפעמים הוא אף - היפך טבעו.

י. וזהו הביאור לכך שעל ידי עבודת "ויסעו", נפעל, ענין קריעת ים סוף בנפשו: כל יהודי בפנימיות נפשו יש לו ביטול לרצון העליון. אלא שהטבע האנושי, הרגליו ושכלו מסתירים עליו. אבל כאשר הוא מתרחק ממצרים שלו יותר ויותר, ואינו מתחשב במניעיו האישיים ומבטל עצמו לרצון העליון - מתגלית פנימיות נפשו (קריעת ים סוף שבנפשו). ועל ידי כך מתגלית גם