880
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי
עצמו: יפיל עצמו לים
מהעולם.
לסוג הנהגה כזו היו נוהגים לקרוא "א צדיק אין פעלץ" (=צדיק בפרווה). כמי שמתעטף בפרווה כדי שיחם לו. שכן לגבי הקור העז ששורר בעולם - מה ביכלתו לעשות? הרי אין בכוחו לחמם את כל העולם כולו. בכוחו לחמם יהודי נוסף, שני יהודים נוספים, לחמם פינה בעולם - אבל זה, אינו תפקיד עבורו. לפי גדלותו - באות בחשבון רק משימות גדולות: לחמם את כל העולם. וכיון שאין זה לפי כוחותיו - לובש הוא פרווה - ויוצא ידי חובתו.
אופן נעלה יותר בעבודה הוא - "לשוב למצרים": יודע הוא שהכוונה היא "לא תהו בראה לשבת יצרה"*:, ויש מצוה לפעול בעולם, לצערו מוכרח הוא לקיים זאת, "ועל כרחך אתה חי"!? הוא חייב להשאר בעולם הזה, בתוך גוף ונפש הבהמית - כך הוא רצונו של הקב"ה. ולכן כאשר תבא אליו הוראה ברורה, לעשות פעולה טובה מסויימת בעולם, יהא אמנם חייב לעשותה, אבל תהיה זו אצלו עבודת פרך - ללא חיות וללא רגש, ובודאי שלא ילך לחפש דרכים ולא ישתדל בכל כוחו להאיר את גופו
וחלקו בעולם, כי אין לו בזה חיות; הוא עושה רק משום שהוא חייב למלא אחר ההוראה.
בכלל עומד הוא בתנועה של יאוש. הוא סובר כי ממילא לא יוכל לפעול - לא עם העולם ואפילו לא עם עצמו. הוא לא יוכל למנוע עוד את ה"לשוב למצרים", הוא חייב להיות עבד במצרים - בעולם, זה חלקו וגורלו, רק משום היותו חייב לקיים את הכתוב בשולחן ערוך, הוא עושה זאת, אבל כ"עבודת פרך": עם נץ החמה הוא מתפלל ותיקין; הגיע זמן המנחה, מתפלל מנחה; צריך הוא לאכול, מברך לפניה ולאחריה; פוגש הוא אדם המבקש ממנו טובה, עושה לו זאת. עד שאפילו שכשמגעת אליו שמועה שלא רחוק ממנו נמצא אדם שביכלתו לעשות לו טובה בגשמיות או ברוחניות, שלפי הדין של "ואהבת לרעך כמוך" חייב הוא לעזור לזולת - עושה הרי הוא כן. אבל כל מה שהוא עושה הוא ללא רצון, ללא תענוג, ללא חיות וללא כל מרץ. הוא עושה הכל באופן של עבודת פרך, שכן הוא כבר במצב של אחר יאוש, שהרי בודאי ישאר במצרים.
"קבלת עול" ו"עבודת עבד" היא אמנם ראשית העבודה, אבל ראשיתה בלבד??. לאחריה צריכה וחייבת להיות
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.