870
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי
מהשתלשלות יחדור גם בלבושי
ה"עבודה" של ברית מילה היא, כפי שדובר באריכות<, לחדור בבשר הגשמי עד "יסוד סיומא דגופא" ולחברו, כביכול, עם הקב"ה ב"ברית עולם", שלמעלה מטעם ודעת. ביותר היה ניכר קשר זה שלמעלה מטעם ודעת עם התחתון ביותר בעבודת דם הפסח; בני ישראל נטלו שה, דבר שהוא אפילו מחוץ לגוף האדם. "סיומא דגופא" הוא עדיין חלק מהאדם, אבל שה הוא מ"חלקו בעולם", ולמטה מזה, שכן את השה עשו המצריים לעבודה זרה שלהם, ובני ישראל עשוהו כלי אל המסירת "נפש שלמעלה מטעם ודעת.
לפיכך מצאנו בקרבן פסח שהוא שונה מכל שאר הקרבנות 3 בכך ש"לא בא מתחילתו אלא לאכילה". בכל הקרבנות, מצות אכילה שבהם היא מצוה נוספת על עיקר הקרבן. אבל בקרבן פסח כל ענינו הוא לשם אכילתו. זהו תוכנו של קרבן פסח, שגם בעניני אכילה, בהם שוה האדם לבהמה!י תבא לידי ביטוי האמונה ומסירת הנפש שלמעלה מטעם ודעת.
ט. דובר כמה פעמים?י, שאמיתית ענין החרות הוא, שלא רק הנשמה בלבד תהא משוחררת מהגבלות הגוף ונפש הבהמית, כי אם גם הגוף ונפש הבהמית, וגם חלקו בעולם, חייבים להשתחרר מהענינים המסתירים על אלקות - וגם בהם יורגש גילוי הנשמה.
וההכנה לחירות האמיתית של הנשמה, הגוף ונפש הבהמית והחלק בעולם - היתה התגלות האמונה (גילוי הנשמה), שהתבטאה במילה (יסוד סיומא דגופא), וגם בשה, דבר שחוץ ממנו (חלקו בעולם)*.
וכיון שהכח לרדת למטה ביותר בא
הערות
- 8. ראה לעיל ע' 88.
- 9. הקדמת ת"ז (יז, א).
- 0. פסחים עו, ב.
- 1. חגיגה טז, א.
- 2. ראה ג"כ מכתב לחג הפסח תשכ"ב ובהמצוין שם.
- 3. אין לזה סתירה מהמבואר בתניא פל"א, "שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתן עד מ"ת", שלכן היתה היציאה ממצרים בדרך בריחה, כי אף שה" אז החירות גם בנוגע לבירור הגוף ונה"ב (כמבואר בת"ז תנ"ו ובז"ח ר"פ יתרו), מ"מ להיות שהבירור בליל פסח נעשה, בעיקר, מצד הגילוי שלמעלה, ומצד עצמם לא היו מוכנים לזה (ועבודתם במילה ופסח לא היתה בעיקרה אלא לעורר את הגילוי שלמעלה, כי העולם הי' אז בזוהמתו עדיין, ובמילא המצות אז היו באופן אחר (- שלכן אין למדין מלפני מ"ת - ירוש' מוע"ק פ"ג ה"ה. יומא כח, ב. שדי חמד כללים בערכו ובפאת השדה. אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וראה לעיל הערה 27)), לכן ביטול הרע שבנה"ב הי' רק בחיצוניות ובגלוי, ובפנימיות ובהעלם נשאר עדיין הרע בתקפו. וביטול הרע (בחיצוניות) מצד הגילוי שלמעלה, הי' ההתחלה ונתינת כח לבטל הרע (בפנימיות) בדרך עבודה מלמטלמ"ע בימי הספירה, ואז בשעת מ"ת (אחרי גמר העבודה דספירה) פסקה זוהמתן, גם זו שבפנימיות ושבהעלם (משיחת ליל חג הפסח תש"כ).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.