869

להדעה ש"יוצרו חלקו", היתה גם למטה ההמשכה בגילוי באופן של למעלה מן הטבע ולמעלה מן הזמן, כי טבע וזמן אינם יכולים להיות "כלים" לאור כזה של למעלה מהשתלשלות, ולכן עצר הקב"ה את הגלגל וביטל את הזמן ואת הטבע. אך להדעה השניה, לא היה כאן ביטול הטבע, אלא שההמשכה שלמעלה מהשתלשלות נמשכה ונתגלתה בלבושי הטבע (על דרך מה שהיה בנס פורים). ובאופן השני ישנה מעלה מיוחדת, שהטבע עצמו התעלה - טבע נעשה כלי ללמעלה מן הטבע.

כיון ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים", היו לגילוי של חצי הלילה שתי המעלות יחד (נעלה יותר מכפי שהיה בנס פורים): האור שלמעלה מהשתלשלות התלבש בטבע בפנימיות ("יודע עתותיו ושעותיו"), והאור האיר באמצעות הטבע בגילוי (יוצרו חלקו).

הטעם לזה הוא: מכת בכורות, המכה האחרונה, היתה תחילתה של יציאת מצרים. שתכליתה היא מתן תורה, כנאמר<: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", וענין מתן תורה הרי הוא לחבר מעלה ומטהא, חיבור אלקות שלמעלה

בא שיחות 18

מהטבע עם הטבע, ולכן גם בשעת מכת בכורות היה חיבור גלוי של מעלה עַם מטה באמצעות שני הענינים - "יוצרו" ו"יודע עתותיו ושעותיו".

דבר זה נראה גם ביציאת מצרים בכלל: גם לאחר הגאולה ממצרים לא נתבטלה ארץ מצרים, והיא נותרה מלוכה גם אחר כך. ועם כל זה, בה בשעה שמצרים היתה בתקפה ו"לא היה עבד יכול לברוח ממצרים", יצאו ששים רבוא, מלבד הנשים והטף - והיה זה "ביד רמה".

ח. כאמור לעיל, בא הגלוי שלמעלה מהשתלשלות בעת יציאת מצרים על ידי דם מילה ודם פסח. כיון שבגילוי של חצות היתה בגלוי ההתכללות של מעלה ומטה, הכרח לומר, שגם עבודת האמונה ומסירות הנפש למעלה מטעם ודעת על ידי דם מילה ודם פסח היתה באופן כזה, שחדרה גם בכוחות הפנימיים, עד לענינים הנחותים ביותר?, שלכן פעל הדבר גם למעלה, שהגילוי שלמעלה