858

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

המוח והלב משפיעים על כל האברים. ברם יש ביניהם הבדל גדול: "לבא פליג לכל שייפין"':, הלב מחלק את חיותו והשפעתו לכל האברים, ואין מי שיפריע בעדו, מה שאין כן המוח, אף שהוא ראשון מ"תלת שליטין"?:, משלושת האברים המרכזיים השולטים על כל הגוף - ישנו, "מיצר הגרון" (המעבר הצר שבין הראש ללב), המעכב בעד המוח להשפיע על הלב (ורק לאחר שההשפעה באה אל הלב, היא מתחלקת "לכל שייפין"). מזה מובן גם לגבי כוחות הנפש - שכל ומדות: המדות תובעות עשיה בפועל ממש - אהבה מביאה ל"ועשה טוב" ויראה ל"סור מרע"י*; אבל השכל עצמו, מאחר שענינו להתאחד עם הענין שלומד, הרי, לא זו בלבד שאינו דורש מעשה בפועל ממש - אף שמבין כיצד צריך האדם להתנהג - אלא

אדרבא, הפשטת השכל והתאחדותו עם עונג המושכל בו הוא שרוי, מעכבות בעדו מלהמשיך ולהוריד את ההבנה לידי פועל*. כפי שאמר בן עזאי*: "ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה", שתענוגו בלימוד התורה הפריע לו לשאת אשה, אף שידע שהקב"ה "לשבת יצרה".

לכן הזהירו במיוחד חז"ל בנוגע ללימוד התורה: "כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו"7, כי בגלל טבע השכל להיות תמיד בתנועה של התבדלות יתכן עלול לומד התורה להסתפק בלימוד התורה בלבד, לכן אומרים לו, שעליו לעסוק גם בגמילות חסדים, הוא צריך לעמול נגד טבעו ולעסוק בעבודה בפועל.

ז. בגלל תכונת המדות, להביא לידי פועל ממש, נקראים אברהם יצחק ויעקב, שעיקר ענינם הוא מדות, בשם אבות (כמאמר רז"ל% "אין קוראין אבות אלא לשלשה"), כיון שבאים מהם תולדות.

א) לגבי עצמם הביאו המדות שלהם למעשים טובים בפועל ממש, כמאמר

הערות

  1. 1. בגוף האדם, יש לו אבר מיוחד המתאים לכוח המתלבש בו. לפיכך אפשר ללמוד ממבנה האברים המרכזיים בגוף, את מהות כוחות הנפש הכלליים המתלבשות בהם - שכל ומדות.
  2. 1. ראה זח"ג קסא, ב. לקו"ת שה"ש בד"ה לבבתני וביאורו.
  3. 2. זח"ב קנג, א. וראה ג"כ זח"א קלח, א. ז'ח רות (פ, א).
  4. 3. ראה תו"א נז, ג ואילך.
  5. 4. תניא פ"ד.
  6. 6. וארא שיחות 18
  7. 7. והדבר מתבטא בשני סוגי ענינים:
  8. 5. ראה ד"ה נר חנוכה תרס"ו.
  9. 6. יבמות סג, ב.
  10. 7. שם קט, ב. וראה ספר המאמרים ה'תש"ח ע' 6 הערה ז.
  11. 8. ברכות טז, ב. וראה תו"א ר"פ וארא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.