827

בהתעסקות עם העולם; לברר את הניצוצות שבגלות - "ינצלו את מצרים, כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים"5, וללכת יחד עמהם לקבל פני משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים, בקרוב ממש.

(משיחת אחש"פ תשכ"א)

ז. על הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה" אומר רש"י בשם המדרש": "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". מכאן רואים אנו, שכאשר יהודי צריך ללכת למדינה חדשה, צריך הוא לכל לראש לדאוג, עוד לפני הליכתו לשם, שיהיה באותה מדינה מקום של תורה, כי התורה היא כל קיומו וחייו של האדם.

אלא שצריך להבין:

לשם מה היה צריך יעקב לשלוח שליח מיוחד, את יהודה, למצרים, לתקן שם מקום תורה - הרי עוד לפני זה היה יוסף שם ויכול היה איפוא לתקן בית תלמוד על ידי יוסף, ועוד ועיקר: על פי מרז"ל': מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם כו' אברהם כו' יצחק כו' יעקב כו' - ומן הסתם היה כן גם אצל יוסף. ובפרט לפי פירוש

וליגש שיחות 1

רז"ל5 על הפסוק "כי בן זקונים הוא לו" שיעקב מסר ליוסף כל מה שלמד. וכן על הפסוק5* "וירא את העגלות", שיוסף נתן סימן ליעקב על הלכות עגלה ערופה שלמד עמו יעקב; והרי הנהגתו של יוסף היתה במדריגה כה נעלית, שיעקב אמר עליו: "רב עוד יוסף בני חי", גם לפי רוח הבנתו של יעקב אבינו היה יוסף בבחינת "חי", עד שהדבר הביא ל"ותחי רוח יעקב אביהם - שרתה עליו שכינה"*.

ח. ידוע* ההבדל בין דרגת יוסף לבין דרגת יעקב והשבטים: יעקב אבינו (וכך גם האבות אברהם ויצחק) והשבטים התנזרו מעולם הזה. ולכן בחרו להיות "רועי צאן" כדי למעט ככל האפשר ממגע עם עניני עולם הזה, העלולים להפריע לתורה ועבודה. מה שאין כן יוסף לא היה רועה צאן כבר מנעוריו; גם כשנמכר לעבד במצרים היה עסוק בנהול עסקיו של פוטיפר, כמו שכתוב"*: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" - ומתרגם אונקלוס: