808

מהגבלות הגוף ונפש הבהמית, שזהו אמיתית הענין של (כל ימיו בותשובה כמבואר בלקוטי תורה?, שפנימיות הענין של תשובה היא "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"? שנשמת היהודי תשוב אל ה' ותהיה באותה דרגא כפי שהיתה בטרם ירדה לגוף (אין הכוונה ח"ו שתצא מהגוף ונפש הבהמית, כי אם שגם בהיותה כאן למטה בגוף לא יעלים הגוף כלל), שלשם כך היתה כל ירידת הנשמה למטה: שגם בהיותה בגוף תוכל להתאחד עם הקב"ה "אשר נתנה", כפי שהיתה לפני הירידה.

וזהו ענינו של החלום השני, שבו מדובר רק בעניני שמים. מה"שדה" הוא כבר יצא; הוא השלים את עבודתו בענינים הארציים. לכן אין נזכר כאן, בחלום זה, עבודת "מאלמים", אסיפת דברים נפרדים, כי עבודה זו כבר נעשתה. עבודתו עתה היא רק בעניני שמים, בענינים רוחניים - "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

אלא שהעבודה של ביטול הציור הפנימי אל נשיא הדור נשנית גם בחלום השני - "ואחד עשר כוכבים (גם בדמות של כוכבים) משתחוים לי"; שלא נחשוב, שהביטול הפנימי ליוסף נדרש רק כשהעבודה נעשית "בתוך

השדה", במקום של פירוד, שם צריכים להזהר שלא תהא ייקה לקליפה; אבל כשעוסקים רק בעניני שמים, אין כביכול הכרח לביטול זה - על כך באה ההוראה שבחלום השני: "ואחד עשר כוכבים משתחוים לי", שההשתחוואה והביטול ליוסף הצדיק מוכרחים להיות אפילו כשמגיעים לעבודה הנעלית של "וראשו מגיע השמימה".

ז+ ואלו הם הנקודות היסודיות שאנו למדים מחלומות יוסף הצדיק: לכל לראש צריכה להיות עבודה. רק היא הסולם שבו מסוגל יהודי להתעלות ולהתקשר עם הקב"ה. אין לחשוב, שכיון שכל ישראל הם "בני מלכים"?, או, יותר מזה, כמו שנאמר לפעמים, "מלכים" הם, אין נדרשת מהם כל עבודה. באה ההוראה האמורה, שכל ההשפעות של קדושה באות רק על ידי עבודה. אלא כיון שמדובר במלכים, נחשבת כל פעולה קטנה שלהם עבודה שלימה, והקב"ה ישלם להם "כסעודת שלמה בשעתו (כשהיה מלך)" ועוד יותר מזה. אך עבודה חייבת להיות. וכאשר תהיה יגיעה בעבודה - "יגעת", יגיעו אז למדריגות כאלו שכלל לא חשבו