793

16 לקוטי

אלא אדרבה, כשרואה שילדים אחרים אינם מתנהגים כראוי, אינם נזהרים בגזל ונוטלים משדות זרים לא רק דודאי"הפקר, זה עצמו הוכחה ברורה אצלו שהוא לא ינהג כן ואין לו להתיידד עמם.

מהנהגה כזו גדל שבטדראובן וגם שבט יששכר (שנולד על ידי מעשה ראובן במציאת הדודאים), שמראובן ויששכר יצאו ראשי סנהדראות% ועמודי הוראה?.

היינו, כאשר מחנכים ילד יהודי כשהוא עדיין צעיר ביותר שידע שהוא שונה מכל שאר ילדי העולם, הרי גם מאוחר יותר, לכשיתבגר, אינו לומד מאחרים בני גילו, כי אם הולך - כאביו יעקב - ללמוד את תורת הקב"ה בלבד, ודברת בם עד שאפילו דבריו הרגילים הם רק בדברי תורה*; וכאשר, כיעקב אבינו, הוא גדל ונושא אשה, ויוצא לעולם, מקים משפחה ונוטל "רחיים על צוארו", את עול הפרנסה - גם אז יש לו קביעות עתים ללימוד תורה בכל יום, וכאשר הוא עסוק בעניניו הגשמיים הוא אומר "שיר המעלות", וסמוך ובטוח לגמרי בקב"ה, וממילא כל הנהגת העסק שלו היא רק על פי תורה.

הנהגה כזו מביאה לאדם שפע ברכה והצלחה גם בגשמיות, כפי שכתוב ביעקב אבינו: "ויפרץ האיש מאד מאד", שהצליח מאד אפילו בגשמיות, כסיום הפסוק שם "ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים".

(מלוקט משיחת ש"5פ וישב תשי"א, שמח"ת תשט")

ח. בזה יובן גם ענין הגל והמצבה שהקימו יעקב ולבן, לסימן שאחד מהם לא יחצה את הגבול לעבר השני. פירוש הדבר: אף שלצורך עבודת הבירורים הרי צריך יעקב ללכת אל לבן לחרן*5, כדי להוציא את ניצוצות הקדושה, הרי, יחד עַם זה צריך להיות גם "גל", שיבדילו מלבן, שידע שמלבד עבודת הבירורים איו לו כל שייכות ללבן. הוא אמנם עסוק עם (עניני) העולם, אבל בעת מעשה גופא הוא מסוייג מחומריות העולם. ואז בטוח הוא שלא ילך לאיבוד בעולם, אצל לבן, כי אם אדרבה, הוא עושה את העולם כלי לאלקות: "ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי".

ט. הכח להצבת הגלפ, לפעול בעולם ובשעת מעשה גופא להינזר