792

כשהוא ספוג בתפילה ותורה, רשאי הוא להתעסק בעסקיו. וגם אז, צריך להיות רק "יגיע כפיך":? שרק "כפיו" (הכוחות החיצוניים) יהיו שקועים בזה, אבל הראש צריך להיות עסוק בפרק משניות, פרק תניא, באמירת פרק תהילים וכיו"ב. יתרה מזו: גם בהיותו בעולם צריך להיות ניכר בעסקיו ובעבודתו עצמה שהוא שונה מהסובבים אותו - "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", יהודי צריך להיות תמיד נבדל ומצויין בסביבתו בהנהגתו הקדושה בכל מעשיו - "בכל דרכיך דעהו".

ז. בעיקר צריכה להיות ניכרת ההנהגה המיוחדת של קדושה בחינוך הבנים והבנות, ובקביעת אורח-חיי הבית. לא זו בלבד שביתו מתנהל באופן שונה לגמרי מבית של אינויהודי, להבדיל, כי אם אפילו בדרגת קדושה נעלית יותר מהנהגת הבית של אותם יהודים, שומרי תורה ומצוה, שאצלם הנחות העולם< תופסים מקום

ויצא שיחות -

חשוב; אצלו קובעת לגבי כל עניני הבית רק דעת תורה - יהדות וקדושה.

וגם זה אנו לומדים ממעשה אבות, מהנהגת בית יעקב. התורה מספרת: "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה", ומפרש רש"י: "להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים, אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו".

מכך שרש"י אומר "להגיד שבחן של שבטים", מובן שבסביבתם לא היה מי שהתנהג כן. אבל ידעו השבטים שהנהגתם צריכה להיות שונה, הם צריכים להתנהג בכל פרט באופן של תורה וקדושה. כך הנהיג יעקב בביתו, שביתו שונה משל כולם.

אין צריך ללכת בעקבות רוח הזמן. והדבר צריך שיהיה באופן כה בולט, שהילדים ידעו שאביהם ואמם שונים מכולם: נשים אחרות אינן לבושות בגדים צנועים בהידור, אך אמם לבושה בתכלית הצניעות; אבות אחרים אינם נזהרים שלא להונות אחרים במסחרם, אך אביהם אינו להוט להונות, ונושא ונותן באמונה וכיו"ב.

אפילו כשהילד קטן ואינו מסוגל להשיג את משמעותה של תורה וקדושה, יכול הוא כבר אז לחוש כי ביתו נבדל מבתים אחרים - "ונפלינו". במילא לא ימשך אחר ילדים אחרים;