789

וכפי שמדייק בזוהר5: שכאשר יעקב יצא ללכת לחרן, לפני עבודתו בחרן ובטרם הוליד את השבטים - הרי אף שלמד הרבה תורה בבית עבר - נאמר בפסוק "ויפגע במקום", שהיה צריך ללכת ולחפש את ה"מקום", את גילוי האלקות, וגם אז הראו לו הגילוי רק בחלום. אבל לאחר שהיה בחרן ומילא שם את שליחותו, עבד שם, נישא וחזר עם השבטים, נאמר "ויפגעו בו מלאכי אלקים", שמלאכי אלקים עם הקב"ה כביכול>, חיפשו לפגוש אותו; ונוסף על זה, היה גילוי זה לא בחלום אלא בהקיץ (ואף שהמדרש מפרש"' ש"מלאכי אלקים" הכוונה לששים רבוא או ק"כ רבוא מלאכים, הרי הזוהר, פנימיות התורה, מגלה את פנימיות הענין, שהקב"ה בעצמו נראה אליו).

כך הוא לגבי כל אחד מישראל: כל זמן שהוא בארץ ישראל, מסוגר בעניני הקדושה שלו עצמו, ועסוק רק עם עצמו בלבד, ככל שיהיה גדול, לא יוכל להגיע לדרגת ההתעלות שמשיג על ידי הליכתו ל"חרן", לפעול בעולם ולקרב יהודים ולעשות יהודים. מיד בצאת היהודי מארץ ישראל לפעול בעולם, עם עוד יהודים, נותנים לו כח

מלמעלה, שזהו "ויפגע במקום", שיוכל למלאות שליחותו. ולאחר שמסיים את שליחותו, הוא ממשיך על ידי עבודתו אור נעלה יותר - את האתערותא דלעילא הנעלית*' הבאה אחר האתערותא דלתתא - "ויפגעו בו מלאכי אלקים".

ד. זוהי ההוראה מהתוכן הכללי של הפרשה. אך, כאמור לעיל, גם הפרטים שארעו עם יעקב אבינו בדרכו לחרן וכן המאורעות בעת היותו בחרן, נוגעים לנו בעבודה?'.

על הפסוק "וישכב במקום ההוא" אומר המדרש<: "כאן שכב, אבל כל "ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב. פירוש נוסף יש במדרש: "כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב", כמו שנאמר בפסוק: "ותדד שנתי מעיני". ועוד יותר - לא שכב. לכאורה אינו מובן: בבית עבר אמנם לא ישן יעקב משום שלמד שם תורה; אבל מדוע מסר נפשו כל כך*5 ולא שכב לישון כל עשרים שנה שהיה בבית לבן?