781

כיון שמעשה אבות סימן לבנים? - בעבודתו של כל אחד מישראל - מלמדת התורה: שתי פעמים אברהם - שתי מדריגות באהבה, שתי פעמים יצחק - שתי מדריגות ביראה. סדר העבודה בשני הקוים הוא, שתחילה באות המדריגות התחתונות, אהבה זוטא ויראה תתאה, ואחר כך אהבה רבה ויראה עילאה (כמו שנאמר בגמרא': "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן", היינו לשם הטוב שלו עצמו, - אהבה זוטא ויראה תתאה; "שמתוך שלא לשמן בא לשמן", למדריגות נעלות - אהבה רבה ויראה עילאה). וסדר הפסוק מציין את הסדר בעבודה: יראה (תתאה) אהבה (זוטא) אהבה (רבה) יראה (עילאה) -

כפי שהוא מבואר באריכות בכמה מקומות*. וזו הוראה לכל אחד מישראל

בעבודת ה', שעליו לעבוד את ה' בשני הקוים של אהבה ויראה?, אברהם ויצחק. כידוע פירוש מאמר רז"ל "אין קורין אבות אלא לשלשה"*, שאברהם

תולדות

יצחק ויעקב הם האבות של כל ישראל, ודרכי העבודה שלהם צריכים להיות אצל כל אחד מישראל. עבודתם של כל אחד משנים עשר השבטים אין הכרח שתהיה אצל כל אחד מישראל, שכן לכל אדם יש את העבודה שלו, מתאים לשבט ממנו הוא יוצא, אבל עבודת האבות צריכה להיות אצל כל אחד מישראל. כאשר אדם עוסק בקו אחד בלבד, אהבה או יראה, הרי יתכן שאין זה מצד עבודתו כי אם שבטבעו? הוא נוטה לחסד או לגבורה. ההוראה היא" שצריכה להיות עבודה, והיא באה על ידי שעוסקים בשני הקוים ובכל המדריגות.

(ד) במדרש הנעלם, בזוהר!י, נכתב שאברהם הוא רמז לנשמה.

(על דרך שמבאר שם בזוהר?' את פרשת פטירת שרה כרמז לגוף, "ותמת שרה", הגוף מת, ומיתת הגוף זהו על ידי ש"קרית ארבע", שהם הארבע יסודות מהם מורכב הגוף, נפרדים זה מזה, שבהיותם "בארץ כנען", בעולם הזה, "היא חברון" - היו מחוברים. "ויקם אברהם מעל פני מתו", הנשמה, שהיא מעל מיתה ופירוד)