775

לדוגמא: בספר מגיד מישרים9 מסופר, שהובטח ל"בית"יוסף" שיזכה להשרף על קידוש השם. אבל מצד סיבה מסויימת לא זכה לזה בפועל. מובן, שאם היה זוכה ליהרג על קידוש השם, - שהוא ענין הנוגע לנפשו (זקן) - הרי לא היתה לו האפשרות לחבר את השולחן-ערוך, שממנו יצאה הוראה לכל ישראל (ואחר היה מחבר את השולחן ערוך); ואילו בפועל אכן הוא חיבר את השולחן ערוך - ופעל בעולם (בא בימים) - אבל לא זכה למסירות נפש, שהיה נוגע יותר לשלימות נפשו ולכן נחשב לגביו הדבר כעונש.

אבל אצל אברהם היו שתי המעלות בשלימות, בין בעבודה עם עצמו ובין בעבודה של להאיר את העולם, כמובא לעיל מהמדרש שאברהם "התחיל להאיר".

חיי שרה

במתן תורה נתחדש חיבור ואיחוד המעלה והמטה, כמו שמובא במדרש": משל למה הדבר דומה למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשביקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר התתתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים וכו'" לפני מתן תורה היתה הגזירה ששמים יהיו לעצמם וארץ לעצמה, כלומר, שרוחניות וגשמיות לא יהיו קשורים זה בזה, ובמתן תורה ביטל הקב"ה את הגזירה, ונתן את הכח, על ידי קיום המצוות, לחבר ולייחד שמים וארץ.

ואת ההכנה לחיבור המעלה ומטה במתן תורה, החל אברהם אבינו בכך שבעבודתו נתאחדו המעלה והמטה. מעלה - העבודה הקשורה בשלימות נשמתו (זקן); ומטה - העבודה לפעול בגשמיות (בא בימים).

הצדיקים שהיו לפני אברהם אבינו, ב"שני אלפים תוהו" (שני אלפים הראשונים לבריאת העולם שהו "תוהו", ללא ענין מתן תורה ואפילו לא ההכנה לזה), היתה עבודתם רק בקו אחד משני סוגי העבודה (כידוע