773

ועוד: כשהתורה משווה שני ענינים, אין זה משום שייכות מקרית ביניהם אלא משום שענין אחד קשור לשני, או שמשמש לו סיבה. לכן, כיון שהמדרש אומר "כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים", מובן מכך ש"הן תמימים" שייך או מביא לידי כך שיהי' "שנותם תמימים". לכאורה, היותם צדיקים ועבודתם בקיום המצוות, היתה סיבה מספקת ל"שנותם תמימים" (וכמוזכר לעיל, שעל ידי "עבדתם את ה' אלקיכם" זוכים לשכר של "את מספר ימיך אמלא"), וצריך להבין, איך מקשר זאת המדרש דוקא בכך שהן תמימים?

ב. בפרשה זו אומר המדרש? על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים" "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה", = יכול להיות אדם שיש לו אחד משניהם או "זקן" או "בא בימים", אבל לאברהם היו שניהם: "זקן" ו"בא בימים".

מפרשי המדרש, על פי פשוטו, מפרשים כאן, שאפשר שיהיה אדם "זקן" ועדיין אינו "בא בימים" - כמו ר' אלעזר בן עזרי' שנהיה "זקן" בגיל שמונה עשר שנה* - ואפשר שיהיה גם "בא בימים" בלא "זקנה", שעם היותו מופלג בשנים הרי הוא נראה צעיר.

חיי שרה

אבל לפי פירוש זה אינו מובן: לכאורה שתי מעלות אלו - "זקן" ו"בא בימים" הן מעלות חיצוניות ושטחיות, שאינן מבטאות את גדולתו של אברהם אבינו: "אחד היה אברהם"? - היחיד בזמנו שעבד את ה' אחד; הראשון ש"התחיל להאיר""' את העולם באלקות; אברהם אבינו היה זה שבו החלה תקופת "שני אלפים תורה" (ללמוד ולהפיץ תורה בעולם). אבל מזה שהתורה מציינת את אברהם באותן שתי המעלות, מובן, שבהן מתבטאת גדולתו המיוחדת של אברהם אבינו.

ג. רו"ל מפרשים את המעלות של "זקן" ו"בא בימים": "זקן - זה שקנה חכמה"?'; "בא בימים" - בא עם כל ימיו'י, שלא היה חסר יום אחד שבו לא קיים אברהם מצוות (מסוג המצוות שהיו בזמנו, לפני מתן תורה).

פירושו של דבר, ששתי מעלות אלו נחלקות לשני סוגים שונים: מעלת "זקן" קשורה בשלימות נשמתו, שקנה חכמה בנפשו. ומעלת "בא בימים"