767

₪ לקוטי

התורה פטרתו מלקיים אותן מצוות - הרי קשה לומר שמלמעלה סובבו הדברים כך שלרשב"י יחסרו המשכות מסויימות) וכיון שרשב"י פעל בעבודתו הרוחנית את מה שאחרים השיגו על ידי מצוות גשמיות, היתה זו נחשבת אצלו כגשמיות המצוות אצל אחרים. וכפי שאומר הירושלמי3 בפשיטות: ולא מודי רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב - אבל כאשר קיים המצוות בפועל בבחינה גשמית, ובכללן מצות הכנסת אורחים, היו אלו בדרגא גבוהה בהרבה משל אחרים.

(ועל דרך ההלכה ש"לאו שאין בו מעשה. אין לוקין עליו"3, = שיש פוסקים שסוברים5', שבאם הלאו נכלל בהסוג "שאין בו מעשה" הרי גם באופן שעבירת הלאו הוא על ידי מעשה אין מגיע על כך מלקות, שהמעשה אינו קובע בלאו כזה שבעיקרו הוא "לאו שאין בו מעשה").

וכיון שרשב"י קיים מצוות "הכנסת אורחים" באופן נעלה כזה שהמעשה הגשמי של המצוה אינו קובע כל כך, משום שבעיקר קיים אותה על ידי עבודה רוחנית, - הרי אין בחינתה הרוחניות של מצות הכנסת אורחים

גדולה מ"קבלת פני שכינה", ומכל שכן שאינה גדולה מ"קבלת פני שכינה" נעלית כמו שהיתה אצל רשב"י. ולכן אמר רשב"י ש"הכנסת אורחים" דומה ל"קבלת פני שכינה". אבל התורה הרי על "הרוב תדבר", ורוב בני אדם אינם בדרגתו של רשב"י, שהרי בני עליה - הן מועטין", לכן - פסקה תורה, ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".

ד. וזו היתה כוונת הרמב"ם כשהביא את מקור ההלכה "גדולה הכנסת אורחים וכו'" מהפסוק, שבכך נוסף ביאור בההלכה: ללא ציון מקור ההלכה היה אפשר לפרש שר' שמעון בתקוני זוהר חולק על ההלכה - אף שבכל מקום שיש מחלוקת בין תלמוד בבלי לזוהר, הלכה כבבלי, מ"מ הרי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"> והיה מקום גם לדעת הזוהר בכל (מצב של) אדם - לכן מביא הרמב"ם מקור מפסוק מפורש, לומר שבזה אין מחלוקת ודעת רשב"י היא, כאמור לעיל, לפי מדריגתו שלו, ואינה סותרת לפסק הגמרא.

ואין לתמוה על הרמב"ם שבא לשלול ענין המבואר בזוהר, כי ידוע? שהרמב"ם הי' מקובל וענינים רבים בספריו מקורם בזוהר, קבלה וכו'**.