766
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
התיקוני זוהר סותר את מאמר הגמרא שהובא לעיל שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה.
אף שמצינו הרבה פעמים, חלוקי דיעות בדברי חז"ל - בגמרא גופא וכן בין הגמרא והזוהר - אבל בענין זה אין שייך לומר שהתיקוני זוהר חולק על הגמרא, שהרי הגמרא לומדת זאת מפסוק ומ"מעשה רב" של אברהם אבינו בפועל שהכנסת אורחים גדולה, ובהכרח לבאר את התיקוני זוהר באופן כזה שלא יסתור את פסק הגמרא המיוסד על פסוק.
ג. ויובן הדבר בהקדים ביאור מדריגת רבי שמעון בר יוחאי שהוא בעל המאמר הנ"ל בתיקוני זוהר:
אצל רשב"י היתה "תורתו אומנתו">, וכן היה מ"בני עליה"י, שגודל שתי מעלות אלו מבואר גם בנגלה דתורה, ויותר מזה בפנימיות התורה בתורת החסידות*. בהיותו במדרגה כזו מובן עד כמה גבוה היה אצל ר' שמעון ענין קבלת פני שכינה. ובפרט לפי דברי הזוהר? "מאן פני האדון הו" דא רשב"י" - הרי מה שלפי
ערכנו נקרא "קבלת פני שכינה" - קבלת דרגת פנימיות אלקות, היתה זו אצל רשב"י מדריגה תמידית, שהאירה אצלו תמיד דרגת פני (פנימיות) האדון הוי'. ובהכרח איפה לומר, שקבלת פני שכינה שלו היתה באופן נעלה לגמרי.
ובהשוואה למדריגה הנעלית של קבלת פני שכינה אצל ר' שמעון - וכפי מדרגתו שלו, כך מדד את הנהגת העולם"' - לא היתה הכנסת אורחים גדולה אלא שוה לקבלת פני שכינה שלו. אבל אלו שלא הגיעו לדרגא הנעלית של רשב"י, אצלם הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה.
ועוד: מבואר בלקוטי תורה\', שמצד מעלת נשמת רשב"י, היה מסוגל בעבודתו הרוחנית להמשיך אותן המשכות שעל ידי אחרים נמשכות רק באמצעות קיום מצוות בגשמיות. ראיה לכך משלש עשרה שנה ששהה רשב"י במערה - שם לא היתה לו אפשרות לקיים אכילת מצה, קידוש על יין, אתרוג וסוכה וכיו"ב, (שהרי מפני סכנת נפשות היה אסור לו לצאת מהמערה) - שאז המשיך ההמשכות של כל המצוות על ידי יחודים עליונים ועליות (אף שבמערה היה אנוס, ו"אונס רחמנא פטרי"'":',
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.