680

והלזה טוען שאינו מאמין הרי אין גם פתח להכנס עמו בדברים, ולזה בא הציווי לגדולים על הקטנים בענין הטומאה אף שאין לזה מבוא בשכל ואינה אלא גזרת הכתוב וכמ"ש הרמב"ם (סוף הל' מקואות) דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזה"כ הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וה"ה מכלל החוקים עיי"ש.

והציווי גופא נותן כח לפעול בהמחונך והמודרך ועדמ"ש לענין אם בחוקותי תלכו (בקצור בהיום יום ע' נו).

ואיך יועיל חנוך בענינים כאלו יש להסביר עפמ"ש הרמב"ם בהל' גרושין ספ"ב. החותם בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

ב"ה, עש"ק פ' אמור ה' תשי"ט ברוקלין נ. י. לאחינו בני ישראל ה' עליהם יחיו שלום וברכה!

אנו עומדים עתה בימי הספירה, שבמשמעותם העמוקה יותר הם ימי הכנה לקבלת התורה. לפי רז"ל - מחזירים אותנו ימי הספירה לתקופת יציאת מצרים, כאשר בני ישראל מנו בגעגועים עזים פנימיים את הימים והשבועות, החל מלאחר שחרורם הגופני, עד לשעת שחרורם הרוחני בהר סיני. עדיין לא ידעו בבירור מה היא התורה, ומה משמעותה של התורה ליחיד ולכלל. די היה בידיעה שכל מטרת יציאת מצרים היתה לקבל את התורה, שכן במעמקי הלב כבר התנוצץ רעיון אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, אותו זרעו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בלב כל אחד מישראל. געגועים פנימיים עזים אלו, שהתבטאה בחיי יום יום, הביאו לכך שבמשך זמן קצר מאד הגיעו בני ישראל לדרגת "ממלכת כהנים וגוי קדוש".