638

וסיכומו של דבר הוא שבמקום למעט בזמן זה בעובדין דחול ולהתמסר יותר לתורה ולעבודה - נעשה היפוכו של דבר: ממעטים בתורה ועבודה ומתמסרים יותר לענינים גשמיים.

כך אירע שממעטים בהלכות ובחיבורים, אך לא הכל מגיעים לחלק השני - להוסיף בתפלות ובתחנונים, בדרך - נחים ונרדמים.

ט. אמנם נאמר "אשימם בראשיכם", ואשימם - חסר יו"ד, לומר שהאשמה תלויה בראשים9, ולפי זה אשמה ההנהלה בכך שסדרי הזמנים של חדשי אלול ותשרי אינם כפי הדרוש, אך אין בדבר זה אלא נימוק לדרוש את התיקון מן ההנהלה, ואילו לתלמידים עצמם אין בזה כל תירוץ והתנצלות. התלמידים אינם צריכים להתחשב בכך שההנהלה דורשת זאת מהם או לאו, עליהם לדאוג לניצול זמני אלול ותשרי להוסיף בתורה ועבודה, למעט בענינים גשמיים ולהוסיף בענינים

הוספות/ח"י אלול

רוחניים. כן - להניח מקצת למודם בהלכות ובחיבורים, ולהוסיף בתפלות ובתחנונים.

לגבי עשרת ימי תשובה נאמר "דרשו ה' בהמצאו. קראוהו בהיותו קרוב" - "כאן - ליחיד". אדמו"ר הזקן פירש+': "כאן - ליחיד", התשובה של ה"יחידה" (שבנפש) אל יחידו של עולם.

לפיכך דרושה בעשרת ימי תשובה, ובחודש אלול כהכנה לעשרת ימי תשובה, העבודה של "קבלת עול", באמצעותה מגיעים אל "יחידה לייחדך", כאמור: חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך, יחידה לייחדך.

וקבלת העול צריכה להיות קבלת עול כללית (ועצמותית, כפי שמוסבר ההבדל בין קבלת עול שבכל השנה לקבלת עול של ראש השנה: "בכל השנה קבלת עול הכרחי וחיצוני ובראש השנה קבלת עול בדרך ממילא ועצמי"*'). כאשר קבלת העול היא "פרטית", הרי אף כשהאדם מצמצם מציאותו לגבי פרט או אף לגבי פרטים רבים, עלולה ישותו ומציאותו להתפרץ לגבי פרטים אחרים שבהם יהיה הוא בהלך רוח של התפשטות והתרחבות. לא כן כשישנה בו קבלת עול כללית - מצמצם הוא את מציאותו לגמרי, ובכל קומתו במדה שוה, ואז "יחידה ליחדך". ומבחינת ה"יחידה"