605

עבודתו, שהיתה אח"כ להאיר לששים רבוא כוכבים, לאפשר לכלל ישראל ("לכל אשר בשם ישראל יכונה" לפי הביטוי במכתבו לי"ב תמוז), וכל שכן - לחסידיו ומקושריו, לקיים תורה ומעשים טובים ולעשות את העולם כולו לדירה לו, יתברך, אז - נתמלא הבית (דירת הבורא) כולו אור.

משום כך גדולה שמחת יום הולדת הרבי, ו"הימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה". זו שמחה לא רק בשביל אלו שזכו ונהנו מתורתו, כי אם "לכל אשר בשם ישראל יכונה"*, לפי שבלידתו החל להאיר לעולם כולו.

ושמחה הבאה מ"עבודתו" של בן ישראל היא גדולה, מבחינות מסוימות, משמחת בריאת העולם, שכן אז היו הענינים "בכח" ובהעלם, וכאן נוצרה האפשרות להביאם לידי פועל והתגלות, עד ל"אני היום ילידתיך" בהתגלות המשיח בקרוב ממש.

כת. דובר עד עתה ביחס ליום ההולדת של הרבי, לזמן. זמן קשור הרי במקום, ומקום ההולדת של הרבי היה במדינתנו שלפנים. כך גם בקשר לגאולת י"ב וי"ג תמוז: מקום הגאולה היה במדינתנו לפנים.

הוספות/יב-יג תמוז

שמונים שבתהלים, והדבר היה עשרים שנה לאחר ההסתלקות. מכאן מובן שגם לאחר ההסתלקות ישנן ביום ההולדת העליות שבכל שנה ושנה, ובכל שנה בא מעבר ל"פרק" נעלה יותר.

בפרק פ"ג, הוא הפרק של הרבי הנשיא שאותו מתחילים לומר בי"ב תמוז הנוכחי נאמר: "אלקים, אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט גו', על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך", ובסיום: "וידעו כי אתה שמך הו" לבדך עליון על כל הארץ".

במדרש תהלים נאמר לגבי הפסוק "אל דמי גו'" שהוא הענין: "כי צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

ביחס לכל ישראל נאמר הרי: "ועמך כולם צדיקים"", וכשבני ישראל גוזרים, איפוא, מקיים הקב"ה. מה גוזרים בני ישראל? - "אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט". אף כשמסבות שונות יתכן להיות "דמי" "תחרש" ו"תשקוט" - גוזרים בני ישראל שיהא אל דמי, אל תחרש ואל תשקוט, וכשצדיק גוזר - הקב"ה מקיים.

בהמשך הפסוק נאמר כי המדובר הוא בקשר לכך ש"על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך". נאמר במדרש: לגבי "על עמך יערימו", שהערמומיות שאוה"ע עושים על ישראל ר"ל - באות בגלל ה"סוד", משום שבני ישראל לומדים תורה, שהיא סוד הוי' ליראיו. לגבי "ויתייעצו