603

ההשתלשלות וכל הגילויים, כל היצירה - והרי כל זה נכלל ב"את השמים ואת הארץ", ככתוב בזוהר - כל זה אינו אלא טפל, בגלל ישראל. העיקר הוא - בני ישראל, שאינם לשם

מטרה מסוימת, כי אם הם עצמם התכלית.

אמנם "נבראתי לשמש את קוני"**, אך אין פירוש הדבר

שישראל הם דבר טפל, ח"ו, שכן העובדה שתכליתם היא לשמש את קונם אינה אומרת שזה ענין שמחוץ מהם. כי אם, זאת מציאותם עצמם. באמצעות אורייתא - ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד. אינו דבר טפל אלא זו מציאות.

מכאן גם דיוק הלשון: "לשמש את קוני". לא נאמר: לשמש את בוראי, יוצרי, עושי, כי אם - את קוני. - לפי המוסבר ב"תורה אור"'*, בקשר להבדל שבין בורא, יוצר, עושה לקונה: הנברא של בורא יוצר ועושה הוא מהות אחרת, ואילו בקונה אין זה דבר חדש, ובעולמות הוא - עולם האצילות, עולם האחדות. ענינו של קנין הוא שהוא נקנה לקונהו ואינו מציאות לעצמו.

ולאור האמור יובן מדוע נהרג בן"נח על העובר וישראל אינו נהרג. ההבדל בין עובר לנולד הוא הרי, כאמור, בכך שהעובר אינו מציאות לעצמו, אלא דבר טפל, או שהוא טפל לאמו, או

הוספות/יבזיג תמוז שיחות 1

שהוא טפל למציאות שתיוולד אחר כך, שאז מתגשמת כוונת בריאותו, אך במציאותו הנוכחית, עובר, אין עדיין המטרה. בבן-נח, שכל מציאותו אינה אלא טפלה, ו"עמדו זרים ורעו צאנכם" וכל הבריאה היא בשביל ישראל - חשובים, לפיכך, גם דברים טפלים, והוא נהרג על העובר, ואילו בןישראל, שכל מציאותו עיקר, אין מקום להורגו בגלל עובר, שכן אין מקום לבטל עיקר משום טפל.

אמנם יש איסור גם לגבי עובר, כיון שהוא מהווה הכנה לנולד בעתיד, ובהעלם כבר קיים הדבר, אבל עונש מיתה - ככל העונשים שבתורה - בא רק על ענין שבגלוי, ובגלוי הריהו טפל, כאמור.

כו. ז, איפוא, חשיבותה המיוחדת של ההולדת: על ידה מתאפשרת העבודה המביאה, כאמור, את זיכוך העולם ומקרבת את הגאולה העתידה. ואף שהכוח להתגבר על העולם בא לנשמה "מראש צורים" - מדרגתה כפי שהיא למעלה, הרי תחלת הגשמת התפקיד וביצוע הקמת "דירה בתחתונים" לבורא, היא - משעת הלידה, שאז היא באה לידי גילוי בעולם. משא"כ בשעת העיבור - הרי גם נשמה בעלת ערך גבוה ביותר אינה מביאה את הגילוי. בעולם שורר עדיין חשך, ורק הלידה מביאה את האור.

לכך נאמר במשה רבנו: בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה". אף