568

00 לקוטי

ולפי זה, כשאדם לומד רק נגלה בלי חסידות, הרי לא ניצל את הסתים

שבנשמה, שלא נתחברה לתורה, ודומה הדבר לאמור, ללימוד לגירסא ולא בעיון.

מתי ישנו לימוד התורה לאמיתו? - בשעה ששלמות האדם, חיצוניותו ופנימיותו, עסוקה וקשורה בתורה השלימה, חיצוניות ונגלה - ופנימיות וחסידות.

יש להתחיל בלימוד החסידות, אף כשמתחלה אין לאדם סיפוק מזה, וטוען: "אין לנו עסק בנסתרות". ועל ידי לימוד זה יתוסף גם בלימוד הנגלה, ו"ימשיך" בלימודו אור אין סוף - סתים דקוב"ה, "קורא ושונה כנגדו".

ומה להלן, בשעת מתן תורה, התגלה עצמות אין-סוף ב"ה בתורה, אף כאן, ימשיך הוא עצמות א"ס ב"ה בתורתו, בכל מקום ובכל זמן.

?א. נאמר בגמרא*, שדוד מת בעצרת. כלומר, חג השבועות הוא יום ההילולא של דוד המלך. בספר תבואות שור ובנין אריאל כתוב, שמכיון שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, מובן, שדוד אף נולד בעצרת. מתברר איפוא, ששבועות הוא יום ההילולא ויום ההולדת של דוד.

לפסוק: "בני

הוספות /חגה"ש

ילידתיך". נאמר בזהר*, שפסוק זה אמר דוד בשעה שהיה לבר מצוה ונכנס לשנתו הארבע עשרה, ואמר אז דוד "הקב"ה אמר אלי, בני אתה אני היום ילידתיך", מבחינת "אני תפלה" נמשכה בו נשמה קדושה.

- נוסף על כך שבעת הברית"מילה נכנסת נפש האלקית - וכפי המובא בריש השלחן ערוך לאדמו"ר הזקן':, אבל אין זה אלא מדריגת נפש רוח ונשמה. ברם, לאחר עבודה ראויה לשמה אפשר לזכות לכך שביום הבר מצוה נמשכות גם מדריגות מ"אצילות".

לפיכך, ערך ר' שמעון, סעודה ושמחה גדולה - שמחה כשל נשואין - בשעה שר' אלעזר בנו נהיה בר מצוה, וכששאלוהו לטעם שמחה זו ענה, כיון שר' אלעזר בנו נעשה בר מצוה, כמסופר בזוהר חדש***.

ולפי האמור, שבשבועות חל יום ההולדת של דוד, יוצא, הרי, שפסוק זה אמרו דוד המלך בשבועות.

יב. מאחר שדוד המלך הכניס פסוק זה בתהלים, והתהלים נאמר הרי ע"י כל ישראל, כל אחד כפי מעמדו ומצבו,

- ובפרט לפי תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכל אחד יאמר כל יום שיעור התהלים הנחלק לימי החדש,