567

להתעמק בתורה, ובמדה זו עליו לעמול, כי אם אינו עמל בכל כחותיו, אף שהוא מקדיש עמל, אבל באשר נשארו בנפשו כוחות בלתי מנוצלים, ובמיוחד כוחות עיקריים שלא משתמש בהן, הריהו נכלל בבחינת "לא יגעת", והרי: "לא יגעת ומצאת אל תאמין"'*.

יכול הוא להיות מחונן בחושים טובים, ודבר הלוקח אצל אחרים זמן רב ויגיעה רבה, משיג הוא במיעוט זמן ובנקל, אך אם אכנו עובד בכל כוחותיו, הרי זה: "לא יגעת", ולא יתכן לכן ה"מצאת".

ואין זה אמור דוקא ביחס ללימוד התורה, הוא הדין לכל הענינים שיש לעמול עליהם, כגון יראת שמים ואהבתו, שגם על כך נאמר הלשון: יגעת '', וכן הוא גם לגבי קיום המצוות שיש לעמול עליהן?, - קליפה וסטרא אחרא נותנת בחינם, וכמו שכתוב: "הדגה אשר נאכל במצרים חנם", אבל בקדושה, יש צורך ביגיעה - בכל זה יש לעמול בכל כחות הנפש, אחרת - נכלל הדבר בגדר: לא יגעת ומצאת אל תאמין.

ולאידך גיסא, כשאדם עמל במדה

הראויה, הרי אפילו בעל חושים פשוטים יש לו ההבטחה: יגעת ומצאת.

מכאן, גם תשובה לאלה

הטוענים: "מדוע דורשים ממני ללמוד

תורת החסידות, בשעה שלא מילאתי עדיין כריסי בש"ס ופוסקים, והלואי שאסתדר בלימוד הנגלה", "אין לנו עסק בנסתרות!"

- לאמיתו של דבר, הרי נגלה דתורה ופנימיות התורה, הן תורה אחת שניתנה לכל אחד מישראל בשעת מתן תורה וכנאמר: אנכי ה' אלקיך, לשון יחיד, שהכל ניתן לכל אחד בפרט, כל חלקי התורה, פשט רמז דרוש וסוד, ולכן נפסק בהלכות תלמוד תורה5, שכל אחד מחוייב ללמוד כל חלקי התורה.

ואשר לטענה שאינו מסוגל להבין הנסתר - צריכה הרי לבוא במקומה קושיא חזקה יותר: "איזה קשר יש לי בכלל לתורה, והלא היא חכמתו של הקב"ה, שהיא בלי גבול, ואיך אוכל ביכלתי המוגבלת לקלוט אותה?" אלא שהתירוץ הוא, שהקב"ה הנחיל לישראל את התורה באופן שיהיו מסוגלים לקבלה, ואם כן, בידו של יהודי גם לקלוט את ה"סתים דאורייתא", שהרי גם חלק זה נתן הקב"ה לכל איש ישראל -

- האמת היא, שהנגלה הוא כלשון רז"ל: גופי תורה, גוף התורה, והוא מקשר את הנגלה שבנשמה ואת הנגלה שבקוב"ה, אבל הסתים דאורייתא, שהוא כלשון רז"ל - נשמתא דאורייתא - כמוסבר בזהר*, מקשר את הסתים שבנשמה עם הסתים דקוב"ה.