562

עלול, אמנם, להיות שהשתרבבו לנפשו של אדם גורמים המעלימים ומסתירים הנחה וקליטה איתנה זו, אבל בנפשו פנימה מצויה תורה, הוראה, בכל איש ישראל. נמצאת בקרבו התורה כולה - לא משום הסכמתו והבנתו, שהן דברים המצטמצמים בתחום מסוים ומוגבל, כי אם משום היות התורה, מלשון הוראה, מורת דרכו של אדם אף בניגוד להבנתו. וגם אז היא מקיפה וחודרת את פנימיותו של האדם בכל עניניו, שכן כל מהותו היא: "אנכי הוי'".

הּ. ההוראה מן האמור:

כשאדם עוסק בקירוב יהודים ליהדות והוא נתקל ביהודי שלעת עתה רחוק הוא מכך, אין לו להבהל ולהתיאש, כיון שבנפשו פנימה יש בתכלית הקליטה וההנחה כל הענינים שעל יהודי להאמין בהם, והנחה זו בלתי מוגבלת היא, שכן זו כל מהותו. יש רק לסלק את הדברים המעלימים, ואז מתגלית פנימיותו.

כשפנימיותו פועלת מבפנים, ונוסף לכך הוא מתעורר מבחוץ ע"י זולתו, משפיעים שני הגורמים יחד על שבתווך (בין פנימיותו לבין השפעת הזולת) שאף הוא יהיה מושפע בבחינה פנימית.

וזאת החובה המוטלת על כל איש ישראל: לגשת ליהודי ולסלק את הגורמים המעלימים את "נקודתו" הפנימית. ידוע, הרי, פתגמו של אדמו"ר הזקן: גם סדר הקדימה

הוספות/חגה"ש

והאיחור שבתורה הוא חלק מן התורה, והמצוה הראשונה שבתורה היא: "פרו ורבו", כלומר: על כל יהודי "ליצור" יהודי נוסף!'".

1 ישנה "תורה" מאדמו"ר הזקן לפסוק "ועשית חג שבועות": שבועותיש לו משמעות של חול וחולין, ויש לעשות מזה חג.

תוכנו של דבר זה, הוא:

ההבדל בין שבת ליום טוב הוא בכך ששבת אסור בעשיית מלאכה, ולא רק במלאכה, אלא גם "בעובדין דחול", שאינן מלאכה, מאחד והם מעשי חול הם אסורים בשבת.

משום ששבת היא נעלית מעניני החול, שכשם שהקב"ה נח בשבת ממעשי בראשית, כן גם על האדם - "אדמה לעליון"?' לשבות, ולכן צריכה להיות השביתה גם מדבור "שלא יהא דבורך בשבת כדבורך בחול". כיון שלמעלה היתה ההתהוות מדבור, ודבורו של הקב"ה חשוב מעשה.

זהו מבחינת ההלכה, ואילו בספרי חסידות - אין הכונה לתורת החסידות, אלא לענין לפנים משורת הדין - נאמר שאפילו הרהור אסור+'. שכן למעלה היתה השביתה גם מהרהור, שהרי גם מחשבה למעלה פועלת. ההבדל הוא