549

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

משמש דרך לדולרים נוספים בחשבון שבבנק,

- אומר הקב"ה: "אל תירא עבדי יעקב", אם רק עבדי אתה - אין לך לחשוש, כי אני אדאג לך.

כשיש למישהו עבד הרי לפי ההלכה (אף זו מצוה בפרשתנו - פרשת בהר) עליו לדאוג למילוי מחסורו ומחסור משפחתו. העבד חייב לעשות את העבודה המוטלת עליו ע"י האדון, והאדון יספק לו פרנסתו, כך גם בישראל - כשאדם בבחינת "עבדי יעקב" ועושה רצון הקב"ה מספק לו ה' את כל צרכיו, הן ברוחניות והן בגשמיות.

האמור בא לידי הדגשה כשיהודים מתאספים לקיים סעודת מלוה מלכה בשמחה. עבר יום בו לא היתה כל הכנסה, ואדרבה: היו הוצאות שונות של שבת, וגם נדבת "מי שברך" בעליה לתורה, אורח לקידוש וסעודה וכו', וכשמגיע מוצאי שבת מברך היהודי "בורא מאורי האש", כי יודע הוא שלמרות ששורר חשך ברחוב בכחו להאיר.

[מסופר במדרשי שכשראה אדם הראשון בפעם הראשונה שמשתרר חשך - הכניס לו הקב"ה רעיון לקחת שני אבנים ולשפשם זה בזה וליצור אור - אז ראה שבכח של אדם ליצור אור גם כששורר חשך על פני תבל].

ומקיים הוא סעודת "מלוה מלכה"

הוספות/בהר

בשמחה, באמרו, ובחשבו: "אל תירא עבדי יעקב"*, מתוך אמונה (ואח"כ - במשך השבוע: מתוך היווכחות) שהקב"ה מספק לו פרנסתו, בממון, לפי פשוטם של דברים, והעיקר - שהממון מוצא לדברים שמחים וטובים.

ד. יתן ה' שתרחיבו את פעילות ה"מלוה מלכה" בשמחה ובטוב לבב, ויתן הצלחה בעבודתכם בכלל וכל אחד בפרט -

- שתחזקו ותגדילו את כל הענינים הטובים בניו-הייוען, מבלי לשכוח את מוסדות ליובאוויטש במקום, ואשר בקרוב ביותר יובילנו המשיח? לארץ הקדושה, בבריאות ובשמחה, במהרה בימינו. מסרו נא דרישת-שלום לכל יהודי ניו"הייוען, ודאגו שמספר גדול, ככל היותר, של יהודים ישתתפו בסעודות "מלוה מלכה" ושגם לדידם יהיה "אל תירא עבדי יעקב", יתן להם ה' פרנסה רבה ברוחניות ובגשמיות. (שיחת ט"ז אייר, תשי"ט לחברי "מלוה מלכה" דנירהייוען)

ה. דובר כבר פעמים רבות כי העובדה שהתורה נקראת בשם "תורה" באה להורות על תוכנה שהיא משמשת

הערות

  1. 7. פסחים נד, א. מדרש תהילים צב.
  2. 8. ראה לקוטי תורה בלק עב, ב.
  3. 9. ראה פרי עץ חיים סוף שער השבת דסעודת מוצאי שבת היא סעודת דוד מלכא. ובאליהו רבה סי' ש ובס' ערכי הכינויים (לבעל המחבר ספר סדר הדורות, מערכת לוז) דמסעודה זו נהנה עצם לוז שבאדם) עצם שממנו יתחדש האדם לעת התחיה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.