515

כאליהו הנביא, אלא שרצה לעבור את הענין של "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". לכאורה: מאחר שיש יתרון בענין של "ואל עפר תשוב" - האם חסרה לאליהו הנביא השלימות?

אך הענין הוא ששלימותו של כל דבר היא - שיושלם ענינו הוא המוטל עליו להשיג. מובן איפוא, שאם אליהו הנביא, משום ענינו שהיה עליו להשלים, היה צריך לעלות בסערה השמימה - הרי בכך שלימותו. הבעש"ט, משום ענינו שהיה מוטל עליו להשלים, היה צריך לעבור את ענין "ואל עפר תשוב" - הרי בכך שלימותו.

ויש לפרש ב"דרך אפשר": ענינו של אליהו הנביא הוא" לבוא לברית מילה, לבוא בליל פסח, להציל את רב המנונא סבא.

- השוני בין הענינים האמורים הוא בכך שלברית מילה ובליל פסח הוא בא בלי גוף, ואילו להציל את רב המנונא סבא הרי משום כבודו התלבש בגוף. כך מסבירים? את הנאמר שאליהו לא היה יכול לבוא לרשב"י, לאידרא, משום שהיה עסוק בהצלת רב המנונא סבא. והרי נמצא הוא בכמה בריתות אף כשהם בזמן אחד, וכן בליל פסח, ומה שונה באידרא דרשב"י? והתירוץ

הוספות/י"ג שבט

הוא שלברית מילה הוא בא ללא גוף, אין זה אלא ניצוץ של אליהו, לפיכך באפשרותו להיות בשני מקומות בבת אחת. אבל לכבודם של צדיקים הוא בא בגופו, אז הוא מופיע בכל עצמותו, ולפיכך אין באפשרותו להיות בשני מקומות בבת אחת. -

כן ענינו למסור שליחויות לרבנן, ואחרון אחרון חביב: קודם ביאת המשיח - לקרב את הלבבות ולבשר שהמשיח עומד לבוא. גם דברים אלה הם בגופו, כפי שהמסקנה הכרחית מכך שבש"ס* נקשר ענין זה לדין איסור תחומין בשבת.

לפיכך היה צריך אליהו לעלות בגופו בסערה השמימה, שהגוף ישאר שלם. גופו קיים בשלימותו בעולם היצירה?, וכשהוא צריך הוא מתלבש בגופו ובא למטה. זו השלימות שלו.

1 ענינו של הבעלדשםדטוב ידוע:" בזמן לידת הבעש"ט היו היהודים במצב של התעלפות, ובנשמת הבעש"ט שנקרא בשם ישראל עוררו אותם. כדוגמת מי שמתעלף קוראים לו את שמו באזנו ובכך מעוררים אותו.

לפני שנים אחדות היתה אשה אחת חולה מאד, והיתה במצב של חוסר