514

מן המעתיקים היתה הרבנית. אצל הרבי היו העתקותיה מכתבי כ"ק אדמו"ר מהר"ש מונחות בתיק אחד עם ה"הנחות" של הרבי נ"ע.

ב. הרבי סיפר שבדרך זו התנהג גם ביחס לאביו הרבי נ"ע. פעם תפס אותו הרבי נ"ע בהעתקת הכתבים, ואמר לו: גם בביתי איני כבר בעלהבית?! הרבי קיבל מזה שברון-לב חזק וביקש תיקון לדבר. כעבור זמן נתן לו הרבי נ"ע רשיון גישה לכתבים, ובנסעו היה משאיר לו את מפתחות הארונות.

ג. לכאורה, בלתי מובן הדבר: כ"ק אדמו"ר מהר"ש שיער מן הסתם, ואולי אף ידע בבירור, שמעתיקים את כתביו כשהוא נוסע, שהרי הכיר היטב את כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ותשוקתו לחסידות. ואם כן, "ממה נפשך": לא רצה שיעתיקו - היה באפשרותו להבטיח את הכתבים באופן כזה שלא תהיה אפשרות להעתיקם. ואם לא היה איכפת לו כשמעתיקים - היה הרי באפשרותו לתת רשות לדבר? לשם מה היה צריך להיות באופן כזה? כך לא מובן ביחס להעתקת הכתבים שהרבי היה נוהג אצל כ"ק אדמו"ר נ"ע. מדוע היה הדבר צריך להיות באופן כזה, שלא ברשות?

אך הסבר הדברים הוא: ישנם ענינים שאפשר לזכות בהם אך ורק באופן של "מרמה" (דוגמת ברכות יצחק ליעקב, שטות דקדושת)'.

הוספות/י"ג שבט

ד. בחתונה (חתונת כ"ק אדמו"ר שליט"א) אמר הרבי? שבשעת שמחת נשואין באות נשמות האבות מעולם האמת. בכל ישראל - עד שלושה דורות למפרע, ויש שבאים יותר ויותר. הוא מנה את כל הרביים עד לאדמו"ר הזקן.

כיון שהרבי לא מנה עוד - הזכרתי בשם, ב"מאמר" שנאמר ביו"ד שבט, רק עד אדמו"ר הזקן. ירא הנני, ובכלל, לשם מה להתערב, מאחר שהרבי לא מנה יותר. בכל זאת, "הפריע" לי הדבר.

היום הרי המשכו של יו"ד שבט [גם המאמר "היושבת בגנים" (בקונטרס עד) מהוה הרי המשך למאמר יו"ד שבט], הזכרתי בשם עד לבעש"ט. וזאת, דוגמת הידוע3 שהמצטער באמת על מיעוט או העדר הבנה בדברי רז"ל, ומזכיר שמותם, ונפשו חשקה בהם וכו' - יש ענין ותועלת בדבר בכמה פרטים. כן, דוגמת שהיו אומרים ב"עבודה": "האיר פני כל המזרח עד שבחברון", כדי להזכיר ו"להמשיך" זכות אבות'.

ה. הבעש"ט אמר* שהיה באפשרותו לעלות בסערה השמימה