511
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ומכאן מובן עד כמה נוגע ה"נצח" לנפש.
הרבי אומר זאת ביחס לזמננו זה, הזמן האחרון שלפני הגאולה, זמן גמר ה"בירורים", כפי שכתב הרבי ב"הקריאה והקדושה" שעתה הוא הזמן שלפני הגאולה, והעבודה עתה היא בדרך של נצחון וקבלת עול - דוקא.
כדי לנצח את המלחמה בזבזו את "האוצרות הכמוסים וחתומים מדור דור", אלו כל הענינים והסיפורים שהרבי גילה בזמן האחרון, שהיו כמוסים וחתומים מדור דור, עד דורו של הבעש"ט ומורו בעל ח"י5.
הופפות /יו"דר שבט שיחות 9
העובדה שהרבי גילה את כל הענינים מהווה ענין של בזבוז ממש, שכן אין איש שם על לב כפי הראוי לכל הענינים, ולכן הרי זה בזבוז ממש. והכל בשביל הנצחון.
וכשכל זה לא הועיל הרי - כפי שמוסיף הרבי ב"מאמר" - "המלך עצמו עומד בקשרי המלחמה", כך נהג הרבי, שלא עסק אך ורק בענינים נעלים, כי אם טיפל בעצמו בכל הענינים, ואפילו הפשוטים ביותר. הוא עצמו עמד בקשרי המלחמה.
אילו זכינו - היו כל הענינים האלו מספיקים לנצח את המלחמה, והרי היה מוליכנו מכבר לקראת המשיח. אך מאחר שלא התמסרו אליו כפי הצורך - לא הספיק גם זה ואז, כפי שמוסיף הרבי במאמר, משליך המלך חייו מנגד.
(כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה הרבה ולבסוף סיים:) מאחר שהרבי לא מוסיף עוד במאמר, והמאמר אף הוא תורה, הרי פסק התורה הוא שעתה די בכך, יש רק לאזור כוח וגבורה לנצח במלחמה, והרי יוליכנו לקראת המשיח.
(משיחת ש"5פ ויק"פ, השי"ת)
הערות
- 2. ר"ת חי' יחידה, געמיינט (-הכוונה ל:) אחי" השלוני - ראה שיחות שבת פרשת פנחס ה'ש"ת (ספר השיחות עמוד 159).
- 2. והנה לע"ע, לא מצאתי בשום מקום ביאור שייכות דהבעש"ט ואחי' השלוני, שהוא דוקא היה רבו.
- 3. ויש להעיר ממאמר רשב"י, בעל פנימיות התורה, שיפטר כל העולם מן הדין עד ימות המשיח אם יצטרף אחי' השלוני עמו (כן היא גי' הירושלמי ברכות פרק ט הלכה ב. ב"ר פרשה לה, ב. פסיקתא דר"כ פיסקא ויהי בשלח), ויש לבאר זה עפמ"ש בלקוטים שבסו"ס הגלגולים להאריז"ל כי רשב"י הי' גלגול אח" השלוני, ועד ימות המשיח שאז יפקון ישראל מן גלותא ברחמי ע"י שיטעמו מספר הזהר שהוא חבורא דילך - של רשב"י - כמ"ש בזהר חלק ג קכד, ב. וא"כ ה"ה להבעש"ט שכשיפוצו מעינותיו חוצה קאתי משיח וכמו שכתוב באגרת הבעש"ט הידועה.
- 4. והנה בתולדות יעקב יוסף פרשת בלק כתב: אחי' השלוני שקבל ממשה רבינו ע"ה והי' מיוצאי מצרים, ואח"כ מב"ד של דוד המלך ע"ה והי" רבו של אליהו הנביא, ורבו של מורי זלה"ה עכ"ל. משמע קצת דזה שהי' רבו של הבעש"ט שייך למה שהי' רבו של אליהו הנביא.
- 5. וי"ל ע"פ הנ"ל, דאליהו הנביא ענינו הכנה לביאת המשיח, לקרב את הרחוקים וכו' וכמו שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אלי' הנביא לפני וגו' והשיב לב גו' (משנה סוף עדויות ובכמה מקומות). וזהו ג"כ מעניני הבעש"ט: אהבת ישראל, אפילו אזא וואס געפינט זיך (=לזה שנמצא) בקצוי תבל, וגם פשוטים ביותר. והפצת המעינות, שזהו הכנה וכלי לביאת המשיח (ראה שיחת שמח"ת תר"ץ).
- 6. ומה שרבן הוא דוקא אחי' השלוני - אולי אפ"ל מפני שהוא ניבא על הפירוד בישראל לשתי ממלכות וכו' והפירוד הזה גרם לעשיית העגלים והגלות וכו' אשר זה יתוקן בביאת המשיח שלא "יחצו עוד לשתי ממלכות עוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם גו' וטהרתי אותם גו' ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל לז).
- 7. השייכות דח"י (חי' יחידה) לפנימיות התורה ולמשיח מבוארת ע"פ הידוע דסוד דפרד"ס דתורה הוא באצי', חי'. ומשיח הוא חי' יחידה.
מצוטט ב־4 עמודים
- כתר שם טוב רפא לקוטי שיחות חלק ב ע' 512
- אגרות קודש ה'תמז לקו"ש ח"ב ע' 511
- אגרות קודש ז'תתמח לקו"ש ח"ב ע' 511
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ב ע' 512
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.