501

משנה, ותהיה היציאה מן המיצר אל המרחב.

טו. בסוף המשניות בא הסיום: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". כך אנו אומרים גם: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". ע"י השלום מסתלקות כל ההעלמות, ההסתרים וההגבלות. מחשבה מועלת, וכשבאה, איפוא, החלטה להיות כלי מחזיק ברכה - זה השלום, תהיה אז היציאה מ"ערבין", שגם אז קוראים שמע, כנאמר בתחלת המשניות: "מאימתי קוראין את שמע בערבין?", גם ב"ערבין" נדרשת ההרגשה שהוי' אחד ושמו אחד. ע"י השלום נקרא את שמע בקרוב ממש בשחר. אם כי "שחר" הוא משמעות של שחור - ייהפך הוא למשמעות של בקרו של יום, לילה כיום יאיר, שגם ה"ערבין" עצמם יאירו*, דבר שיהיה בביאת משיח צדקנו, שנזכה לכך בעגלא ובזמן קריב.

טז. (צוה לנגן ניגון של כ"ק אדמו"ר הזקן - בן ד' בבות - ואחרי הניגון אמר:) הרבי סיפר שכשדובר על קבלת עניני נשיאות מאביו הרבי נ"ע ביקש שיהיה בחסד וברחמים. כן אמר הרבי שבימיו יהיה הדבר הזה. דובר אז על ביאת המשיח. אין כאן קושיא, שהרי נאמר בירושלמי ומובא גם

הוספות/יו"ד שבט

בילקוט שמעוני" שכשמתנהלים "ביראה מלפניו תחת ממשלתו והנהגתו", אפילו לאחר עשרים שנה - הרי זה נקרא בנוכחותו.

מדוע התעכב הדבר? קבלתי מכתב מיהודי בו כותב שבשנת תרפ"ג שאל את הרבי אם יסע לאיטליה, והרבי ענה לו: "לכלדעת" ויעץ לו לנסוע ל"תומכי תמימים". עתה בא לאיטליה, וכותב הוא לי כי עתה מבין הוא את אשר אמר לו הרבי לפני עשרים ושבע שנה.

אצלנו לא יקח ח"ו הדבר שנים. אצלנו יהיה זה ביתר מהירות. יש רק להשלים את העבודה בפכים קטנים, יש לשנות את ההרגלים וההנחות, אז יהיה "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" ותושלם הכוונה העליונה.

. (טרם צאתו אמר:) "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון"::. כשתשרור שמחה וממילא ישרור השלום, שכל הקשורים לרבי יהיו באחדות, יהיה אז שההרים והגבעות לא זו בלבד שלא יעכבו כי אם אף יסייעו. וכל עצי השדה, שעתה אינם עושים פירות והם אילני סרק, יעשו פירות, כמאמר רז"ל: "עתידים אילני סרק שיעשו פירות"", אך בתנאי שיהיה שלום, וכל השייכים לרבי יהיו באחדות. אז יעזור ה' להשלים את