471
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לגבי העבודה הרוחנית ניתן לומר: "צדקה", הוא ענין התפלה שהיא בכלל "גמילות חסדים" כפי המוסבר בתורת החסידות לגבי פירוש מאמר רז"ל*
"אלא תורה וגמילות חסדים" שמשמעותו תפלה, וזה עלדפי פירש"י במס' שבת*. "צעקה" - ענקץ
ההתמסרות והנתינה העצמית שלא עלדפי טעם ודעת. "שינוי מעשה", במיוחד ביחס אלינו: לימוד תורת החסידות "אליבא דנפשא", ואלו שכבר למדו בעבר יתחילו עתה ללמוד במדה יתרה. ותלמידי הישיבה - לא רק במסגרת סדרי הישיבה כי אם בתוספת ואליבא דנפשא. כך יבוא מאליו "שינוי מקום", שהרי משמעות "מקום" מבחינה רוחניות, לפי הרמב"ם** - היא: דרגה ומצב. נמצא, איפוא, שע"י שינוי מעשה יבוא שינוי מקום.
ועל ידי שינוי המקום יבוא גם שינוי השם, שאז יקבל את התואר האמתי של "חסיד". הרבי היה אומר שיש החושבים שבהכאה באצבע צרדה בתפלה ובהבנת משהו מתורת החסידות - אפשר להיות לחסיד. אך החסיד האמתי הוא הלומד חסידות "אליבא דנפשיה", מתפלל באריכות וזהיר בלימוד השיעורים.
על ידי שינוי מעשה ושינוי מקום - שינוי הדרגה - יבוא שינוי השם
הוספות/י"ט כפלו שיחות 11
מאליו, ותהיה אז הזכות להיקרא בשם "חסידים" "חסידי חב"ד" שלהם ניתנה הארץ במטרה להשלים בה את "יפוצו מעינותיך", את נצחון החסידות שהוא ענינו של י"ט כסלו.
וכשיושלם הענין האמור עד י"ט כסלו - הרי כשם שבי"ט כסלו הראשון היה הנצחון, "דידן נצח", כך יהיה בי"ט כסלו זה - "דידן נצח", ובקרוב ובעגלא דידן יובילנו הרבי לקראת המשיח, אמן כן יהי רצון.
(משיחת ש"פ לך-לך, תשי"א).
כב. * על ענין הבעל-שם-טוב נאמר בכתבים שאותה תקופה היו שרויים היהודים במצב של התעלפות, לפיכך התגלה אז הבעל-שם-טוב, שכונה בשם הכללי של העם: ישראל, ובאמצעותו עוררם מעלפונם. כדרך שאנו רואים שאדם הנופל להתעלפות גדולה, הרי ע"י כך שקוראים לו בשמו מתעורר הוא מעלפונו.
כּג. הסבר הדברים הוא:
בתורת החסידות מוסבר הטעם לכך שבקריאה בשמו של אדם מעוררים אותו מהתעלפותו: משום שההתעלפות גורמת להעלם וסילוק החיות רק לגבי החיות הגלויה אבל לא לגבי עצם הנשמה, ולפיכך מועילה הקריאה בשם, שכן השם "ממשיך" את העצם, שנשאר בשלמותו.
כי ענינו של שם, העובדה שפלוני *) לאור העובדה שי"ט כסלו הוא ראש-השנה
לחסידות, נוספות בזה שיחות מספר בקשר לחסידות וכן בקשר לחינוך החסידי.
הערות
- 4. יבמות קט, ב. 5 קכז, ב.
- 6. מורה נבוכים חלק א פרק ח. ועיין באריכות בספר החקירה - דרך אמונה עמוד עד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.