470

170 לקוטי

אליהם. - בכלל, הרי בכל הקשור

בהחזקת היהדות בכלל והפצת החסידות בפרט מסכים כל אחד שהדבר כשלעצמו דרוש, אלא שהטענה היא: לא אלי מכוונים

מצויים כאלו החושבים שהם נעלים מכגון דא, והדברים מופנים לאנשים פשוטים מהם. וישנם כאלו שאינם כה מוטעים בהכרת עצמם עד כדי מחשבה שהם נעלים מכגון דא, וטוענים הם ההיפך מזה: בזה צריכים לעסוק אנשים הנעלים מהם, כי הם עצמם אינם מסוגלים לטפל בזולת ובקושי הם מסתדרים עם עצמם.

לאמיתו של דבר - שתי הטענות מוטעות.

כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע כותב'*: "אין אתנו עתה יודע עד מה בסוד הבירורים" וכל אחד חייב לבצע את כל ה"בירורים" המזדמנים לו. - מאחר שמלמעלה ניתנים לו כוחות לכך, מהוה הדבר הוכחה חותכת שמלמעלה הוא נדרש לכך לפי שלא ברא הקב"ה דבר לבטלה'*.

הוספות /י"ט כסלו

שברא הקב"ה חידוש לגריעותא, דבר לבטלה.

כ. הדבר הנדרש ממנו יבוצע ממילא. זה שצריך להתקרב באמצעותו יתקרב ממילא, וודאי שיקוים היעוד "יפוצו מעינותיך חוצה", אלא שהוא צריך להשתדל בגללו הוא, לבצע את הדבר.

אחד כתב לי שיש לו בן שהגיע לפרקו, אלא שאינו רוצה לעשות בכיוון של שידוך משום שהוא חושש שמא לא יצליח. לפיכך ממתין הוא עד שיבואו אליו בהצעה מגובשת של שידוך, ואז יראה שזה מן השמים, אך הוא עצמו אינו רוצה לעסוק בכך. מובן שגישה זו מנוגדת לכפי שצריך להיות, וכמאמר רז"ל:: דרכו של איש לחזור כו'. אף בנידון דידן: על האדם לעשות ככל אשר באפשרותו. הדבר יושג ממילא, אך עליו לחשוש "שמא יקדמנו אחר - ברחמים". יש לו לרצות, בגללו עצמו, לבצע את ההשפעה על הזולת.

כא. ב"מאמר" של הרבי מפ' לך-לך רפ"ו, עשרים שנה לרס"ו, מצטט הוא את מאמר רז"ל% שלפיו ישנם ענינים מספר שהם "מקרעין גזר דין של אדם": צדקה, צעקה, שינוי השם, שנוי מעשה, ויש אומרים - אף שינוי מקום. וב"מאמר" מסיק הוא כדעת הר"ן שהם מועילים גם לגבי גזר"דין שבא בגלל חטא ועון.