466

בקדושה את כל כחותיו, גם את החב"ד, את חיות הנפש ואת אור הנפש - אז סרה ממנו החוניות שבשאר הענינים, ונפסק מגעו עם ענינים לא טובים. הוא עובד את ה' במשך כל היום לא רק בענינים הקשורים לקיום המצות אלא גם בדברי הרשות, משך 24 שעות ביממה, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות" לגבי "בכל דרכיך דעהו".

ומתוך כך הוא מביא גם להזדככות העולם, "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"\', = "ולילה כיום = יאיך"?! החושך עצמו מתחיל להאיר, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו'' כי פי ה' דבר.

(משיחת י"ט כסלו, תשט"ז)

2 לכל עניניהם שלהם.

בזוהר!' נאמר בקשר לששת ימי בראשית: "כל יומא ויומא עביד עבידתיה", בכל יום נבראו אותם נבראים שיש להם קשר ליום זה.

הרמב"ן*5 אומר ביחס ל"שית אלפי שנין דהוי עלמא"*' שהן מכוונות כלפי ששת ימי בראשית, ואדמו"ר האמצעי מסביר את הקשר בין שית אלפי שנין לבין ששת ימי בראשית:

הזמנים והתקופות

הוספות /י"ט כפלו

האלף הראשון מכוון לעומת היום הראשון. כשם שביום הראשון נברא האור, שענינו חסד, כן היו אנשי האלף הראשון "ניזונין בחסדו של הקב"ה", מבלי להתחשב במצבם של בני אותם דורות.

האלף השני מכוון לעומת היום השני. כשם שביום השני נבראו, כידוע, דברים הקשורים במדת הגבורה - כך גם באלף השני היה המבול וההתחלה של הענינים הלא-טובים.

האלף השלישי מכוון לעומת היום השלישי, שהוכפל בו כי טוב. באלף השלישי היה מתן תורה, והרי על התורה נאמר: "טוב לשמים וטוב לבריות". התורה מחברת אלקות ונבראים, דבר שהוא תכלית הטוב.

וכך גם ביחס לשאר האלפים, שכל אחד מהם מכוון לעומת יום אחד מששת ימי בראשית.

*א. כדי שעניני כל תקופה יהיו בזמניהם המתאימים חייבים הם להתבטא תחלה בענינים של תורה. שכן לכל דבר שבעולם יש תחלה שרש בתורה, ושוב מסוגל הוא להתבטא בעולם, כמאמר: "אסתכל באורייתא וברא עלמא"*'.

הדברים יובנו גם ע"י התבוננות בזמן הגלות והחורבן.

בזמן בית ראשון היה "קיימא סיהרא באשלמותא" (=הירח עומד בשלמות),