462
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ד
1% לקוטי *ח. כאמור, שתי דיעות בזמן הלידה לבינונים, מדת כל אדם: תשעה ראשי חדשים, או רע"אדרע"ג ימים. אולם, הגמרא" אומרת שחסידים הראשונים נהגו בדיעה השניה.
כל דבר הנו בהשגחה ולא במקרה, בפרט בענין הקשור בבני ישראל, תורה ומצוות. זה בולט ביחוד כשלכאורה לפי הסדר הנהוג היה צריך להיות אחרת.
כך גם בזה, שהשם חסידים - שם בו נקרא בש"ס ובמדרשי חז"ל, סוג מסוים שבבני ישראל - נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה, - דוקא לתלמידי הבעש"ט, הרב המגיד, רבנו הזקן וכו'.
לכאורה, אמר הרבי, צריך היה לקרוא את החסידים בשם מתנגדים ואת המתנגדים בשם חסידים, כי הרי חסידים הם שבאו וחדשות בפיהם. ולפועל קראו גם המתנגדים את החסידים בשם חסידים, ואת עצמם בשם מתנגדים.
א. על הפסוק: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" אומרים רז"ל: בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'.
הרמז שבדבר בעבודת האדם:
בדין ה"קטנות" ישנם זמנים שונים.
הוספות/לך לך
אלא, הכל הוא בהשגחה פרטית, וכשנתגלתה החסידות - הודו כולם וקראו לכך חסידות וחסידים וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
יט. חסידות איננה ענין של מפלגה, כפי שאמר הרבי שרבנו הזקן יסד את החסידות לכל ישראל. מכיון שכך - הרי שבודאי יהי כך, כי הצדיק הנו בעל הבית לביצוע רצונותיו.
מצינו בגמרא*: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". יתר על כן נאמר: הקב"ה גוזר גזרה וצדיק מבטל. כיון שהרבי סיפר שרבנו הזקן רצה שחסידות תהיה לכל ישראל, ניתנים כחות מלמעלה לעשות את כל בני ישראל לחסידים ושיהיה "יפוצו מעינותיך חוצה".
ה"חוצה" קיים, חוצה מתורה בכלל ומחסידות בפרט, "מעינותיך" ג"כ קיים, חסר רק ה"יפוצו". יש, איפוא, לעורר ולקרב בני ישראל לחסידות.
(משיחת ש"פ לך לך, ה' תשי"א)
הזמן בו נעשה אדם ל"גדול" הוא הגיל של עשרים שנה. ומשום כך נאמר "ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים"', וכך גם פוסק רבנו הזקן
הערות
- 8. נדה שם.
- 9. ראה מועד קטן טז, א.
- 1. בבא בתרא קנו, א. עץ חיים סוף שער כה. לקוטי תורה ריש פרשת במדבר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.