454
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ההתנהגות לפי השולחן-ערוך והלימוד בספרי מוסר, יודע האדם שגשמיות איננה "מציאות" כלל וממילא הוא יוצא מהגבלות הנפש הבהמית ומכלשכן מהגבלות הגוף.
ברם, היציאה מהגבלות של קדושה - היא דבר שונה לגמרי. כי כשנידון ענין של תורה - אומר האדם שדי ב"תמכין דאורייתא"; די בפרק אחד שחרית ובפרק אחד ערבית, די בשיעור שלאחרי התפלה, די בלימוד בלי יגיעת נפש ובלי יגיעת בשר, די בנגלה דתורה בלבד - אך לשם מה חסר לו לימוד החסידות?
ב"עבודה": - מגיע הוא לבית הכנסת באמצע התפלה, ולפי השולחן ערוך מותר לו לדלג על רוב פסוקי הזמרה, לדלג על שלשת רבעי התפלה ובלבד שיתפלל בציבור. להתפלל בשטף בלי פירוש המילות - אף בכך סגי, ואילו פירוש המילות מבלי להתבונן לפני מי אתה עומד - הוא בחינת די והותר, את ידי חובת כובד הראש לפני התפלה - הוא יוצא בשילוב ידיו כעבדא קמי מריה - וממילא אפשר כבר לתת למחשבה לשוטט.
כשהוא נדרש לתת צדקה - הרי הוא טוען שאמנם קיימת עלדפי השו"ע מצוה של צדקה, אבל יש בכך שיעורים שונים, = קיים שיעור מדאורייתא ושיעור מדרבנן, ובכל אופן יותר מהשיעור אין הוא חייב לתת, יותר מחומש הרי לא רק שלא
הוספות/לך לך
בכלל טוען הוא שאין לאדם להחמיר על עצמו יותר מאשר חייבה אותו התורה. בירושלמי% נאמר "לא דייך מה שאסרה לך תורה", והאם עליו להיות ירא שמים יותר מאשר הירושלמי?... ובכלל, מה דורשים ממנו ענינים שלפנים משורת הדין, הלואי שיתנהג לפי השולחן-ערוך.
כל הטענות האמורות הן הגבלות הבאות משכל דקדושה.
בא שכלו של אדם - אף שכלו של בן"ישראל - ומקשה: מילא, מה שאסור - אסור, ברם ביחס למה שמותר על-פי השולחן-ערוך, מדוע אומרים שאין בו צורך?
אך הדבר הוא דוגמת הנאמר? "עם הארץ אסור לאכול בשר": שאין הכונה לאיסור ממש, כי דבר האסור, משמעו אסור וקשור בידי החיצונים, ואסור לברך עליו. כוונת המאמר "עם הארץ
הערות
- 1. שיחות
- 2. חייבים אלא אף אסור לתת, כמאמר "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"*.
- 3. ד. הרבי אמר פעם באחת משיחותיו (היה זה בח"י אלול תש"א לפני עשר שנים), שבאמריקה שוררת המחלה הנקראת "מותר". כן סיפר הרבי כמה פעמים, שישנו מאמר חסידים מנוגד למחלה זו: מה שאסור - אסור, ומה שמותר - אין בו צורך.
- 5. כתובות סז, ב. שלחן ערוך יורה דעה סימן רמט סעיף א בהגהה.
- 66. פרק ט דנדרים, וראה גם כן שמונה פרקים להרמב"ם פרק ד.
- 7. פסחים מט, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.