437

18 לקוטי

1 לפי זה תובן משמעות המלים: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". פירוש הדברים הוא: אימתי אפשרי "ויעשו כולם אגודה אחת"? כשהמטרה היא "לעשות רצונך". אבל כשמטרת האגודה היא דברים אחרים, אף אם הם דברים מותרים, אין זו אגודה אחת, כי:

א) בעצם מהותם הם אנשים נפרדים, אלא שלשם ענין מסוים התקשרו ביניהם לגבי כחות וענינים נפשיים מסוימים הדרושים לביצוע מטרת האגודה, ואילו בשאר כחותיהם, וכלשכן - בעצמותם, אין כל שייכות ביניהם.

ב) גם בענין המסוים עצמו אינם קשורים ביניהם באמת, שכן מאחר שבמציאותם הכללית הם אנשים נפרדים הרי גם בענין מסוים זה - עוסק בו פלוני משום מציאותו הוא ורגשותיו שלו והאחר עושה זאת משום מציאותו רגשותיו שלו, ורק בבחינה חיצונית, ביחס לפועל ממש, עושים הם דבר אחד.

- הרי זה פירוש הביטוי"* "מחלוקת קרח וכל עדתו": קרח ועדתו עצמם היו חלוקים ביניהם. למרות שכולם היו בעצה ובדעה אחת - היו חלוקים ביניהם, לפי שכל אחד התכוץ למציאותו הוא -

ג) אפילו בבחינה החיצונית אין זה דבר של קיימא, שכן מאחר שנותרו

שמע"צ ושמח"ת

לחברי האגודה ענינים משלהם ומציאות שלהם העומדים לדידם בדרגה נעלית מן האגודה - הרי בשעה שהדבר יזיק למציאותם הם ייפרדו זה מזה, והאיגוד יתבטל אפילו מבחינה חיצונית.

וכפי שראינו במוחש בכמה וכמה איגודים שהיו נראים כאגודות חזקות, ובסופם של דברים לא השתוו חבריהם ביניהם, והאגודות התמוטטו ולא נשאר מהם דבר.

לפיכך, כשרוצים להקים איגוד לשם מטרה של דבריזרשות, הרי העצה הטובה לקיום האגודה היא - להכליל באיגוד ענין של תורה ומצוות כיסוד באיגוד, וע"י כך יהיה זה איגוד של קיימא גם לגבי ענין הרשות.

3% מכאן אף הסבר לעובדה שכלל ישראל הוא "כבשה אחת בין שבעים זאבים - והיא משתמרת"? כי שבעים הזאבים מהוה כל אחד מציאות מיוחדת, ואילו בני ישראל מאוחדים, ויש להם משום כך כח גדול. כך גם ביחס לבני ישראל בינם לבין עצמם: הצד שכנגד - לא זו בלבד שאין לו רוב, אלא שגם שני אנשים אין לו, שכן כל אחד מהם מהוה מציאות נפרדת, ואילו שומרי תורה ומצוות, אפילו כשזה יחיד במקומו יש לו אתו את כל בני ישראל שהיו מאז מתן תורה, כח של מחנה גדול להלחם למען התורה.