419
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בכמות. חשובה כאן האיכות, ומטהרין בכל שהוא. ב) "מטהרין בזוחלין". מים אחרים חייבים להיות מכונסים במקום מסוים המחזיקם ונותן להם מדה, ואילו מי מעיין, אם מחוברים הם למקורם, אינם צריכים לכך?.
פירוש הדברים ברוחניות: הרוצה ללכת בכוחותיו העצמאיים ובחישוביו העצמאיים - בהפסק מן המקור - זקוק למספר תנאים. הכרחי אז "שיעור", הוא צריך שכל מספיק וכחות מספיקים, שיעור של "כל גופו עולה בהם", והדבר צריך להיות מוחזק ומדוד בדבר שחוץ ממנו, שגם מבחינתו של אחר ייקבע שאמנם שיעורו מספיק. וכשנעדרים תנאים אלו הרי על טהרת אחרים אין לדבר כלל, ואף עלול להיות שהמים עצמם יקבלו טומאה.
ברם, הקשור למקור, למעיין, מטהר בכלשהו ובזוחלין. אין צורך בתנאים.
אם יש לו כוחות עצמאיים במדה מרובה או במדה מועטה, ולו אף בכלשהו, ונוסף לכך גם "זוחלין" - כיון שהוא קשור למקור, סומך הוא על "כתפים רחבות", ולא זו בלבד שאינו מקבל טומאה, אלא אף, אדרבה, מטהר את כל הטומאות ואפילו טומאה חמורה ביותר (מי חטאת), לפי שלא חשובים כאן כחותיו שלו, מאחר שהוא קשור למקור.
חג הסוכות
- "ושאבתם מים הישועה".
תוכנו של ניסוך המים מבחינה רוחנית לגבי עבודת האדם הוא - קבלת עול, שהרי זה ההבדל בין יין למים. ליין יש טעם, וענינו ברוחניות - הבנה והשגה, ואילו מים הם דבר שכשלעצמו אין בו לאדם כל טעם כשהאדם עושה דבר משום "קבלת עול", אין הוא מתחשב בכך אם הדבר מתקבל על דעתו או לאו, כי אם מקשר עצמו אל המקור ומקיים מתוך קבלת עול.
כאשר קיים בנפשו של האדם ה"ושאבתם מים בששון", יש לו מעט מים, דבר שאין לו בו כל עריבות, ועם זאת שואב הוא אותם בשמחה, משום שהוא עתיד לנסכם על גבי המזבח לפני ה' כאשר ציוה ה', אז נעשים הם מאליהם "ממעייני הישועה", הם נעשים למי מעיין המחובר למקור ומטהר בכל שהוא ובזוחלין, ו"נמשכת" אז ישועה בכל הענינים, שלא ביחס לכחותיו כלל, משום שהוא אחד עם מקורו.
בששון ממעיני
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.