418

ישנה המצוה של "תשבו כעין תדורו", ולדירתו משמשת בכל שבעת הימים - הסוכה, שבה שלמותו כאדם, מובן שאף בשעה שאינו נמצא בסוכה, הרי מאחר שקבע את הסוכה לדירתו, קשור הוא גם אז במצות סוכה.

ג. חודש תשרי הוא חודש כללי*, לכל השנה כולה, ומובן, איפוא, שכל מצוות החדש מהוות הוראה בעבודת ה' למשך כל השנה. ההוראה ממצות סוכה היא:

יהודי נדרש ל"בכל דרכיך דעהו", שכל עניניו יהיו קשורים עם הקב"ה. לא רק בשעת לימוד התורה ועבודת התפלה עליו לעבוד את ה', כי אם אף בשעה שהוא בא במגע עם עובדין דחול - עליו לקשר את העובדין דחול אל הקב"ה.

והכוח והתוקף לכך מתקבלים ממצות סוכה.

לגבי מצות סוכה הרי אף כשאדם ישן בסוכה הוא מקיים בכך את מצות ה', ואפילו כשאינו נמצא כלל בסוכה - גם אז הוא קשור עם המצוה, צריך הוא, איפוא, להצטייד ממצוה זו בכוח ותוקף לכל השנה, שכל עניניו יהיו משועבדים לאלקות.

ד. הגמרא קוראת למצות סוכה בשם "מצוה קלה"?.

- משום שכאשר אדם מתייצב

חג הסוכות

בתוקף: "יהי אשר יהי - עבד אני למלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא" - קל אז להביא לידי כך שגם כל צרכיו הגשמיים יהיו כדבעי למהוי, והוא בונה גם בתחתונים דירה לו, יתברך.

וכשהוא עושה מכל עניניו דירה לה' - "נמשך" אז בכל עניניו מידו הרחבה בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני רויחי.

ה. לגבי שמחת בית השואבה נאמר%: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". כלומר, המים שהיו נשאבים לשם ניסוך המים על גבי המזבח, היו צריכים להיות של מעיינות. על-פי הנגלה אין מובן הדבר: הרמב"ם פוסק9 שאם לא היתה אפשרות לקחת ממי השילוח היו נוטלים מים מן הכיור, והרי לכיור לא היה דין של מעיין. יתר על כן, מי מקוה כשרים לכיור, ואם כן, לפי זה, אף לניסוך?י.

יש, איפוא, לפרש כי אין כל הבדל אם נשאבו המים ממעיינות או ממקום אחר. העיקר הוא שיהא "ושאבתם מים בששון, וע"י כך נעשים מאליהם "ממעיני הישועה".

1 יתרונם של מי מעיין על מים אחרים הוא: א) מעיין מטהר בכלשהו". מים אחרים יש להם שיעור - כמה יהיו המים - ואילו מי מעיין, כיון שהם מחוברים למקור, אין חשיבות לשיעור